ככל שחולפות השעות מסגירת הקלפיות נופלת על המערכת הפוליטית דממת שקט חרישי. אחרי הרעש הארטילרי של סוף הקמפיין ונאומי הניצחון של ליל המדגמים, ראשי המפלגות גוזרים על עצמם שתיקה תקשורתית, עוקבים בדריכות אחרי הנתונים המתעדכנים, ומכלכלים את צעדיהם הבאים. רובם גם הורידו למטה הנחיה לעוצר ראיונות, לפי הכלל המנחה שהמשכיל בעת ההיא יידום: כל התבטאות של ח"כ פשוט עלולה לסנדל ולחבל במהלכים שהם מתכננים מאחורי הקלעים.
בתוך השקט של היום שאחרי היו בכל זאת כמה חריגים מרעישים, ובראשם, חגיגות הניצחון של יו"ר רע"ם, מנסור עבאס. ההישג שלו כפול ומכופל: הוא לא רק נכנס לכנסת, אלא גם הפך לשחקן הכי מחוזר בה, עם כוח לא מבוטל. מפת המנדטים עודנה מתעדכנת, אבל אם לא יתחוללו שינויים מפליגים, רע"ם מחזיקה בידה את הקלף העיקרי של ראש הממשלה בנימין נתניהו בדרך למנדט ה-61. והכוח הפוטנציאלי שיש לה בידיים - להמליך אותו לכהונה שישית - משדרג אותה למעמד של שחקנית אסטרטגית עבור הגוש הנגדי.
אל תפספס
אמנם, במערכת הבחירות, הליכוד הכריז שוב ושוב שלא יסתמך על אצבע אחת של הח"כים הערבים להקמת ממשלה, אבל עוד לפני שנודעו התוצאות הסופיות, החל להישמע ניגון שונה. מיקי זוהר הודיע בטוויטר שכדי למנוע בחירות חמישיות "יש למצות את כל האפשרויות הפוליטיות הקיימות", צחי הנגבי הזמין את עבאס לפתוח במו"מ, דוד ביטן אמר ש"שיתוף פעולה לא יזיק".
עד שנזכרו בליכוד להורות על דום שתיקה ולעצור את סבב הראיונות, הרכבת כבר יצאה מהתחנה, והרומן עם רע"ם, שהתנהל בשנתיים האחרונות מאחורי הקלעים, עבר לשלב החיזורים הפומביים: בזמן שעבאס התרוצץ מאולפן לאולפן והחל לשווק את מרכולתו - רשת ביטחון להקמת ממשלה בתמורה לתוכניות ותקציבים לחברה הערבית - נאמני נתניהו בטוויטר דנו ברצינות ברעיון של הקמת ממשלה עם תמיכה חיצונית של רע"ם בתמורה ל"הסדר אזרחי".
עבאס לא בהכרח ירוץ לזרועות הקואליציה הימנית-קיצונית של נתניהו עם סמוטריץ' ובן גביר; גם בליכוד יעדיפו לנסות למצות את מסע הפירוקים וציד העריקים בגוש הנגדי לפני שיסתמכו על האצבעות של רע"ם. אבל הצהרות הליכודניקים מאותתות שהכניסה של רע"ם לכנסת היא אולי האירוע הכי דרמטי של הבחירות הרביעיות: נתניהו התחיל לספור את הערבים. בדיוק לפני שנה, אחרי בחירות מועד ג', הוא צייר עם טוש מחיק על לוח בכנסת את תמונת המנדטים והסביר כי ש"המחנה הציוני הימני" כולל 58 מנדטים ו"המחנה הציוני השמאלי" כולל 47 מנדטים, והשאיר 15 ח"כים של הרשימה המשותפת מחוץ למשוואה. עכשיו, כשרע"ם יכולה להיות האצבע ה-61 של נתניהו, האריתמטיקה השתנתה - וכל 120 הח"כים נספרים בחלוקה.
תהליך ההכשר של רע"ם מפורר את ההפרדה הברורה שנתניהו טיפח בכל השנים האחרונות בינו ובין יריביו במרכז-שמאל, שהוצגו תמיד כמשת"פים של אחמד טיבי ואיימן עודה. אם בארזים של בלפור מחפשים את האצבעות של תומכי התנועה האסלאמית המקורבים לאחים המוסלמים ולחמאס - מה יגידו אזובי הקיר שהאפשרות היחידה שלהם להקים ממשלה חלופית תלויה ברשימה המשותפת? ואם ליו"ר הכנסת יריב לוין יש קו פתוח עם מנסור עבאס - גם זאב אלקין, לצורך הענין, יכול להתדפק על דלתו ולנסות לתאם איתו מהלכים גורליים. כשנתניהו סולל את הדרך, גם יריביו יכולים להתחיל לספור את הערבים.
יו"ר יש עתיד, יאיר לפיד, מטפח את הקשר עם המשותפת ועם עבאס בעקביות, וכבר הצהיר שהוא רוצה ומוכן לשתף עם כולם פעולה. אבל השותפים הפוטנציאליים שלו למהפך שלטוני מתלהבים הרבה פחות: בתקווה חדשה פוסלים כל קואליציה שתתבסס על התמיכה של המשותפת, ובתרחיש הלא מאוד סביר שנפתלי בנט וימינה מצטרפים לגוש נגד נתניהו, הח"כים הערביים לא באים בחשבון.
בשביל נתניהו, כל הדרכים כשרות לשמור על השלטון - אם האצבע של עבאס תהיה הנתיב היחיד להגיע לשם - הוא ימצא את הדרך להסביר את הפרת ההתחייבות שלא להסתמך על תמיכתו. זו לא תהיה הבטחת הבחירות הראשונה שהוא מפר. כבר עכשיו במסרי הליכודניקים שב וחוזר המסר: "כדי למנוע בחירות חמישיות". בגוש שמנסה להחליף אותו, לעומת זאת, מסובכים ברשת פסילות והחרמות מוקדמות שהופכת את המשימה שלו לקלושה עד בלתי אפשרית. בספירה החדשה של נתניהו הוא משנה עבורם את חוקי המשוואה, השאלה אם הם יעשו את החשבון.