נבחרים, מתווכחים וסוחפים מצביעים: סערת בן גביר הייתה רק רגע בקמפיין לראשי המפלגות בבליך

הרוחות בתיכון בליך סערו השבוע עם ביקורו של ח"כ איתמר בן גביר. קריאות "שיישרף לכם הכפר" נשמעו מאסופת תלמידים שצבאה על הגדר והתוותה את הטון לבואו, ובאולם עצמו חבריהם מהצד השני של המפה הפוליטית הטיחו בבן גביר האשמות ועימתו אותו עם עברו כמראיינים משופשפים. המדינה געשה.

ראשי המפלגות בתיכון פחות התרגשו. "הם קומץ קטן בתיכון של 2,200 תלמידים. תמיד יהיו כאלה. ניסו לתפוס כותרות על ילדים בני 16", טוען עדיאל פרץ, יו"ר תא יש עתיד. חבריו מביעים עמדה דומה בשיחה עם וואלה. "הצעקות 'שיישרף לכם הכפר' באות מחוסר הבנה", מצטרף אריאל רכס, יו"ר המחנה הממלכתי, ויו"ר ועדת הבחירות בבית הספר קרן מיטלר מסבירה כי הם "חיפשו תשומת לב ולהיות בטלוויזיה".

לדעתם של התלמידים, כולם בשכבות י"א-י"ב, הכול התחיל מההפגנה נגד הביקור. כשיו"ר תא העבודה ליעם קנה חוזה כי הקריאות יחזרו בהגעתו של יו"ר הרשימה המשותפת איימן עודה בשבוע הבא, קוטע אותו יו"ר הליכוד עומר לוי: "לדעתי לא, כי לא יבואו מפגינים והפרובוקציה קרתה בגללם. אם יבואו אליך מפגינים מחוץ לבית ויצעקו לך נאצי כמו שהם עשו - לא תגיב? אנשים נכנסים למגננה במצב כזה, ולנערים יש עוד פחות יציבות רגשית". "צעקו לנו חבורה של דפ"רים, בסוף ילדים בתיכון מגיבים שונה", תומך בו רכס. "התאכזבתי כשחזרתי הביתה ופתחתי מהדורות, וראיתי רק את הצעקות של התלמידים בלי להראות עוד צד. תראה, אנחנו מייצגים את כל הקשת הפוליטית ומסתדרים", מספר לוי.

במבט לאחור, הביקור היה צריך לקרות?

לוי: "ברור. ככה נראית דמוקרטיה".

קנה: "אין פרסום רע".

מיטלר: "בכל זאת חלק מהדברים לא היו מכבדים. היו צריכים להיות יותר שיעורים על כבוד הדדי כחלק מזה".

איליי ויצמן, יו"ר תא עוצמה יהודית-הציונות הדתית: "מסתובב עכשיו המון פייק ניוז והקצנה של דעות. ככה הוא יכול להראות למה הוא באמת מתכוון".

העמדות שהשמיע היו מרוככות מאלה שהציג בעבר. האמנתם לו?

מיטלר: "הרגשתי שהוא מנסה להקטין את האחריות למעשים שלו. הוא אמר שהכול היה בעבר, לפני 20 ו-30 שנה".

פרץ: "בן גביר עשה פה הצגה מדהימה. הוא מוכח כבן אדם עם דעות הרבה יותר קיצוניות. הוא ידע איך לפנות ללב של ילדים בני 16 ודיבר על עונש מוות למחבלים בלי להסביר כלום. אם היו מציגים את קורות החיים שלו, את ההרשעות, אף אחד לא היה אומר לו תודה רבה שבאת".

לינוי שטראוך, יו"ר תא צעירים בוערים: "כשבן אדם בא לדבר על הרעיון הפוליטי שלו הוא רוצה לשווק את עצמו. הרגשתי שהוא מחזיק את עצמו. הוא צחק על ילדים ששאלו אותו שאלות".

לוי עונה לה: "אני האמנתי, הוא מנסה לשנות את ההתנהגות שלו. את לא שינית רעיונות שהיו לך?".

ויצמן: "הוא אדם שיש סביבו המון אנטי. הוא הראה למה הוא באמת מתכוון. כן, אנשים משתנים כדי להתאים את עצמם לפוליטיקה. כשאיימן עודה יגיע נראה מה הוא יגיד".

הנאום היה רק חלק מהליך ארוך ומעמיק שעובר בבית הספר ברמת גן מדי מערכת בחירות. בשנים האחרונות, חוסר היציבות הפוליטי הפך את המסורת לעניין שכיח. במהלך התרגיל התלמידים מתחלקים לתאים, בוחרים יו"ר והולכים אחריו, בליווי מורה מייעצת. שמונת היו"רים שנבחרו מעריכים כי 10% מהתלמידים התפקדו למפלגות הבית ספריות. מאותו רגע הם מתווכחים ומשכנעים את המצביעים בפאנלים מסודרים, וגם בעבודת שטח - שיחות אישיות ורתימת פעילים נוספים. מיני-כנסת. טוב, מינוס הערבים והחרדים.

יו"ר הרשימה המשותפת אמנם יגיע בשבוע הבא לתיכון, אך לא יפגוש שם תא שעומד מאחוריו. כך גם לגבי רע"ם, יהדות התורה וש"ס. "פשוט אין אנשים מתאימים", טוען ויצמן. "אני מאמין במה שבן גביר אומר. אם היה מי שמאמין במה שעודה או האחים המוסלמים אומר אז היה. אולי כי זה רמת גן. אין פה אנשים ממוצא ערבי או חרדים בבית ספר. אם היה אז ברוך הבא".

פרץ מספר כי צוות בית הספר ניסה למצוא מועמדים, ללא הצלחה. "להיות יו"ר מצריך הרבה זמן והשקעה וקשה לעשות את זה אם אתה לא מאמין במה שאתה מקדם", הוא אומר. יש לו הסבר נוסף, שלא נוגע רק לענייני לו"ז: "יש פה פחד לייצג חבר כנסת ערבי. אנשים אומרים דברים מאוד קיצוניים". עידו אברהם, יו"ר תא מרצ, חווה זאת בעצמו. "אותי מזהים בתור השמאלן ואני חוטף קללות במסדרון. תמות אמן, לך תזדיין".

בית הספר מחקה את הפוליטיקה הארצית גם בייצוג הנשים. אחת מתוך שמונה, במקרה של ראשי התאים, וגם היא של מפלגה שלא צפויה לעבור את אחוז החסימה. "זה נובע ממקום של פחד", מסבירה שטראוך. "אולי הבנות מאוימות, הבנים נראים יותר חזקים, לא רק פיזית". היא הצטרפה באיחור של שבוע למשחק. "הקמנו את התא אתמול. ראיתי שאין ייצוג להדר מוכתר והפריע לי".

שאר היו"רים מודעים גם הם לחוסר האיזון. לדבריהם, נעשים מאמצים לשנות את המשוואה, לפחות פנים-מפלגתית. "הרבה פעמים מדכאים נשים, לא מעודדים אותן כמו שמעודדים גברים לעשות תפקידים כאלה. לאט לאט זה משתנה. אני משתדל לעשות את זה במפלגה שלי", אומר לוי. "אנחנו כמפלגה החלטנו שאני לא מתערב בחלקים בקמפיין שנוגעים לנשים. אנחנו מנסים להדגיש את מספר הנשים ברשימה של יש עתיד", מצהיר פרץ.

"אצלנו, בתא העבודה, אישה רצתה להיות יו"ר בהתחלה ונתנו לה, אבל בסוף החלטנו שפחות מתאים ושאני אהיה", מספר קנה. "יהיה ריצ'רצ', כמו ברשימה של מיכאלי", הוא מוסיף, ומעורר ויכוח. "זה נקרא שוויון בעיניך?", מתפרץ לוי, "בעיניי זה מגביל ולא הוגן. זאת אפליה מגדרית". מיטלר משיבה: "העניין הוא לא לתת העדפה, אלא לעודד נשים לקחת יוזמה. הרבה נשים מסוגלות להגיע לתפקידי מפתח ולא מצליחות לעלות בסולם הפוליטיקה. אם הייתה להן תמיכה, הן היו מגיעות לשם גם בלי הכתבת הייצוג".

שיאו של התהליך מגיע בבחירות פנימיות מתוקשרות שחוצות את המקומי לכותרות הארציות. בעבר נהוג היה להתייחס אליהן כמדגם מייצג, ופוליטיקאים התהדרו בניצחונם בבית הספר כתחזית לתוצאות האמת. בפועל הוכח כי הן רחוקות משם. מפלגות אווירה זוכות בשיעור גבוה מהקולות, וככלל הם נוטים לצד השמאלי-מרכזי במפה הפוליטית, בדומה להצבעה של תושבי רמת גן.

קבלת הפנים האוהדת לבן גביר, אדם שנחשב מוקצה פוליטית עד לפני כמה שנים, עוררה תחושה שמשהו השתנה. הקיצונים ובני הנוער הולכים יד ביד מאז ומתמיד, אבל אולי עכשיו השוליים התרחבו. "הזמנים השתנו", אומר לוי. "אין כל כך ימין ושמאל, בן גביר ימני מדינית ושמאל כלכלית. לפי דעתי המדגם השנה יהיה הרבה יותר קרוב למציאות".

לדבריו של רכס, "בבליך תלמידים שומעים ביבי מלך ישראל ומתלהבים. אוהבים סיסמאות. אני חושב שהפעם תהיה נטייה קטנה לימין בגלל הדברים שקרו בשנתיים האחרונות, הפיגועים ברחובות, כמו שהיה בתל אביב". קנה מוסיף כי "גם ממשלת השינוי משפיעה. בדרך כלל מצביעים כאן למפלגה שלא נמצאת בשלטון, רוצים להיות האנדרדוג". רק נציג יש עתיד מסייג: "בגלל מה שקרה עם בן גביר חושבים שהוא יקבל 70% מהקולות. זה לא נכון, הקול השפוי הוא הגדול".

שטראוך היא היחידה שמשתייכת למפלגתה של הדר מוכתר, אבל השינוי בוער בכל המתמודדים הצעירים. קנה מספר כי היה מקדם עקרונות סוציאליסטיים, "כמו בשנות ה-60 וה-70", מיטלר הייתה מחמירה את הענישה על עבירות מין, שטראוך הייתה מנגישה ידע על כלכלה לבני נוער וללוי מפריעים ההסתדרות והוועדים: "זה מונופול. הייתי מפעיל עליהם יותר פיקוח ואולי אפילו מפרק אותם". חלק מהנושאים מעלים את הטונים בחדר.

אברהם: "אחרי 15 שנה של קיפאון מדיני הייתי רוצה שמדינת ישראל תלך למשא ומתן. כשיש רצון אמריקני או פלסטיני, שילכו עליו. צריך פתרון של שתי מדינות, ניסינו יותר מדי פעמים מלחמה".

לוי: "אני מסכים".

קנה: "חייבים לקדם את המשא ומתן. ניסו בשנה האחרונה אבל לא כל כך הלך".

ויצמן: "ברור שמדינה אחת לא תעבוד. צריך להתפשר, אבל לא על שטחים קדושים לעם היהודי. אני תומך במדינה פלסטינית".

פרץ: "בן גביר היה מתנגד".

ויצמן: "אני תומך בבן גביר בגלל שחיילים ושוטרים מפחדים היום לתפקד. לא בהכול אני תומך".

פרץ: "אני הייתי רוצה לנקות את השחיתות. לא לגיטימי שבן אדם שמואשם בהפרת אמונים יישב בכנסת, אפילו לא מדבר על ראש ממשלה. צריך גם לקדם נישואים אזרחיים".

רכס: "הייתי מקדם הגבלת קדנציות לראש ממשלה. בשנים האחרונות זה עשה הרבה בלאגן בישראל".

לוי מתנגד: "לקחת מבן אדם את הזכות להיבחר זה לומר שהעם מטומטם".

אברהם: "הליכוד בעצמו הגיש בעבר את החוק. מה קרה, פתאום כשזה בצד שלו זה לא דמוקרטי?".

קנה: "זו צביעות".

ויצמן: "אני רוצה חוק עונש מוות למחבלים. בארצות הברית עושים את זה וזה מאוד הומני".

רכס: "בארצות הברית אנשים שמסתובבים עם נשק בתיכון, זה נורמלי?".

ויצמן: "כאן אנשים מסתובבים ויורים בחפים מפשע, הם צריכים לחיות? לא משנה אם זה ערבי או יהודי, מי שלקח נשק ורוצח חפים מפשע צריך עונש מוות".

אברהם: "גם יגאל עמיר?".

ויצמן: "ברור. כל הרוצחים צריכים לקבל עונש מוות. על רקע לאומני עוד יותר, זו שנאת חינם. גם יהודי שפוגע בערבי חף מפשע הוא מחבל".

לרגעים נראה שהם כבר הספיקו לקלוט את הלך הרוח של להיות פוליטיקאי. פרץ, למשל, מבקש לדבר אוף-רקורד כשהוא רוצה להביע עמדה שיוצאת מהקו המפלגתי של יש עתיד, וכשנציג עוצמה יהודית חורג ממצע המפלגה - הוא מוחה בקול. "אנחנו מתראיינים בתור עצמנו או כראשי התאים?", הוא תוהה. הוא וחבריו מספר כי הם כבר רואים עתיד בתחום. "אני בטוח שהדור הבא של הפוליטיקאים יהיה הרבה יותר מאוחד וערכי משל היום", מסכם פרץ. "הדור שלנו יחזיר את הפוליטיקה לפעם. אנחנו נזכור על מה גדלנו ונרצה לדאוג שזה לא ימשיך לקרות".