שובו של "אבו יאיר": נתניהו לא משאיר זירה ריקה במלחמתו להרדים את הרחוב הערבי

ففي الوقت الذي يقوم فيه نتنياهو بإطلاق العنان لأفراد من حزبه ليهاجموا المجتمع العربي ، قام "أبو يائير" بزيارات للمدن والقرى العربية واحتساء القهوة مع البدو في الجنوب. أيضا هذه المرة يحاولون في الليكود إيجاد خط فاصل بين الشارع العربي ونتنياهو الحقيقي، حتى لا يذهب العرب إلى صناديق الاقتراع.

עם ההודעה על פיזור הכנסת ביוני האחרון, הצבע חזר לא רק לפניהם של תומכי וחברי הליכוד - אלא גם לעמוד הפייסבוק בערבית של בנימין נתניהו, הידוע בכינוי "אבו יאיר". העמוד עלה לאוויר בחודש פברואר אשתקד, ערב בחירות 2021, ונהנה מ-66 אלף עוקבים. עם חזרת הקמפיין, העמוד חזר להיות פעיל יותר מאי פעם. אם במהלך כהונת ממשלת בנט-לפיד העמוד נמנם ופורסמו בו 16 פוסטים בלבד בשנה שלמה - מאז יולי האחרון פורסמו, נכון לכתיבת שורות אלה, 27 פוסטים בערבית, והיד עוד נטויה. מה שבלט לעין בעיקר זו הקריאה לעוקבים בשבוע האחרון, לקראת בחירות 2022, להצטרף ולעקוב אחרי העמודים בערבית באינסטגרם ובטוויטר, שמצטרפים לעמוד הפייסבוק וחשבון הטיקטוק בערבית, שכבר קיים מעל לשנה.

ההסתערות של בנימין נתניהו על הרשתות החברתיות בערבית אינה תופעה חדשה, כפי שכבר ראינו בבחירות הקודמות. אלא שהפעם, יו"ר הליכוד אינו מתכוון להשאיר זירה ריקה, ולדחוף בחוזקה את קמפיין "אבו יאיר" שפרץ לחיינו בבחירות האחרונות והיה סיפור הצלחה כבירה מבחינת נתניהו והליכוד.

כך, בזמן שכולם תהו אם נתניהו החליט פתאום לפתוח דף חדש ביחסים עם הציבור הערבי ולהתחיל לחזר אחרי קולות האזרחים הערבים, כשחלק מהסוקרים והפרשנים טענו שהוא הולך לגרוף עד שלושה מנדטים בחברה הערבית - בפועל הוא שאף להרדים את השטח ברחוב הערבי ולא לספק לאזרחים הערבים סיבה לצאת לקלפיות. הוא עשה זאת תוך שימוש בטרמינולוגיות הסתה ולעשות דה-לגיטימציה לקול הערבי, כפי שעשה במערכות הבחירות הקודמות. הטקטיקה, מבחינתו, השתלמה - שיעור ההצבעה בחברה הערבית עמד על 44.6% בלבד, שפל חסר תקדים נכון לעכשיו, שהוריד את המפלגות הערביות מ-15 מנדטים לעשרה בלבד. מבחינת נתניהו, מדובר ללא ספק בסיפור הצלחה.

אפשר להגיד על נתניהו הרבה דברים, אך מה שבטוח, הוא ניחן בחוכמה פוליטית וביכולת הפקת לקחים. בתום הקדנציה הראשונה שלנו במשרד ראש הממשלה (96'-99'), הוא הגיע למסקנה שעליו לטפל בכמה נושאים בוערים שלדעתו הביאו לתבוסתו מול אהוד ברק. כך, במהלך כהונתו השנייה, הוא השתלט על התקשורת כדי לדלל את ההתנגדות לו ולקדם שיח התומך בו; קידם את חוק הצינון, שמונע מאנשי צבא בכירים להתמודד בבחירות; ומינה יועץ משפטי "נוח" מבחינתו - לא שזה מנע ממנו בסוף להסתובב עם כתב אישום ומשפט.

המסקנה שהגיע אליה נתניהו בבחירות סבב ד', היא שכדי לנצח בבחירות, לשרוד פוליטית ולכהן כראש ממשלה, עליו לטפל בשיעור ההצבעה בחברה הערבית. נתניהו מבין היטב שאם האזרחים הערבים יצאו להצביע בשיעור הדומה או המתקרב לאוכלוסייה היהודית, זה רק יפגע בסיכוייו לנצח בבחירות; לכן, עדיף לו שהם יישארו בבתים ולא ייצאו לקלפיות (זו, אגב, נקודה למחשבה למפלגות הגוש הנגדי, שלא מפספסות שום הזדמנות להתנער מהציבור הערבי). וכך, בעצם, נולד קמפיין "אבו יאיר".

בשלוש מערכות הבחירות הראשונות הלך נתניהו על קו לוחמני ותוקפני נגד הציבור הערבי - קידום חוק המצלמות; הודעה אוטומטיות בפייסבוק שהטיחה כי "הערבים רוצים להשמיד את כולנו - נשים, ילדים וגברים"; חזרה על משפטים כגון "הערבים גונבים את הבחירות" או "הערבים לא חלק מהמשוואה"; שלא לדבר על חוק הלאום וקידום חקיקה נגד האוכלוסייה הערבית.

הדברים הללו ורבים אחרים גרמו לציבור הערבי להסתובב עם תחושת תסכול מהדה-לגיטימציה שעושים לו במפלגת הליכוד, וחיפש דרך "לנקום" בנתניהו בדרך של יציאה לקלפיות. התוקפנות הזו חזרה לנתניהו כבומרנג. שיעור ההצבעה הערבי עלה מדי סבב בחירות, והגיע בשיאו ל-64.8% בבחירות 2020, שרק מנעו ממנו לקבל את המנדט ה-61 הנכסף, שכל-כך שאף אליו מאז יצאנו לסבב הבחירות הבלתי-נגמר בשנת 2019.

במערכת הבחירות הרביעית, שינה נתניהו אסטרטגיה בכל מה שקשור לאוכלוסייה הערבית. הוא אימץ לעצמו את השם "אבו יאיר", התחיל לבקר ביישובים ערביים או לקפוץ לשתות קפה אצל הציבור הבדואי בנגב (שאכל לא מעט מרורים בזמן ממשלותיו השונות), ולשווק דמות חדשה - שאינה קשורה בשום פנים ואופן לבנימין נתניהו שהסית ויצא למסע דה-לגיטמציה נגדם. הוא ברא את "אבו יאיר", שרואה בציבור הערבי חלק ממדינת ישראל, כל עוד הוא יושב בבית ולא יוצא להצביע.

בסוף, הקמפיין השתלם לו. האזרחים הערבים אכן לא נהרו להצביע בהמוניהם, בגלל היעדר ההסתה של נתניהו, לצד האכזבה מגוש המרכז-שמאל בבחירות השלישיות והפניית הגב של בני גנץ, שהקפיד לקרוא להם בכינוי השלילה "לא יהודים". זו בעצם המטרה האמיתית בפתיחת החשבונות בערבית ברשתות החברתיות: להמשיך את ההצלחה של קמפיין "אבו יאיר" ובעקיפין לגרום לציבור הערבי להישאר בבית.

לבסוף נשאלת השאלה, איך שובו של קמפיין "אבו יאיר" אמור להסתדר עם התבטאויות של איומים בנכבה שנייה מצד ישראל כ"ץ, או "מצב אין ברירה" מצד יואב גלנט מעל דוכן הכנסת. שלא לדבר על מסע הדה-לגיטימציה של ממשלת נתניהו הקודמת, שטוענת אם "רחמנא ליצלן" ישנה מפלגה ערבית בקואליציה וממשיכה לתקוף את התקציבים המיועדים לציבור הערבי ולטעון שמדובר בכספים שאמורים ללכת ליהודים ולא לערבים.

נראה שנתניהו והליכוד בונים על הזיכרון הקצר של כלל הציבור הישראלי, ובעיקר על הייאוש והאדישות שכבשו את הרחוב הערבי בכל מה שקשור לפוליטיקה הארצית. הם יעשו ככל יכולתם כדי לתת לאזרחים הערבים לפגוש את "אבו יאיר" ולא את נתניהו, כדי לא להעיר את הדוב משנתו העמוקה.