חגיגות נאום לפיד הוכיחו שוב: המרכז-שמאל מנותק מהציבור הערבי

احتفالات خطاب لبيد أثبتت: المركز-يسار منعزل عن المجتمع العربي

باللغة الإنجليزية وعلى بعد آلاف الأميال، تفاخر رئيس الوزراء: "هناك وزراء, قضاة وأطباء عرب". لا يسع المرء في الشارع العربي إلا أن يتساءل: إذا كنا مهمين جدًا للبيد، فكيف لم يقم بالتواصل معنا حتى اليوم؟ طالما استمر التجاهل، سيستمر المواطن برؤية لبيد والمركز-يسار كمن لا يرغبون به وأنما بصوته

בשבוע שעבר נשא ראש הממשלה יאיר לפיד את נאום חייו מעל הבמה המכובדת בעולם, העצרת הכללית של האו"ם. בנאום שעורר לא מעט סערות במערכת הפוליטית, ושרבים מתייחסים אליו כפסגת הקריירה הפוליטית של ראש הממשלה, לפיד תקף בחריפות את המשטר באיראן, קרא לקהילה הבינלאומית להציג אופציה צבאית מול תוכנית הגרעין האיראנית, הציג את חזונו להקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל, והכריז - "ישראל היא מדינה שחיים בה יחד יהודים, מוסלמים ונוצרים בשוויון אזרחי מלא". הוא המשיך והתגאה: "בממשלה שבראשה אני עומד יש שרים ערבים, יש מפלגה ערבית שהיא חברה בקואליציה שלנו, יש שופטים ערבים בבית המשפט העליון שלנו ורופאים ערבים שמצילים חיים בבתי החולים שלנו. ערביי ישראל אינם האויבים שלנו, הם השותפים שלנו לחיים".

זוהי לא הפעם הראשונה שמנהיגים וראשי ממשלה ישראלים מתגאים בחו"ל באוכלוסיית ישראל המגוונת ומקפידים להדגיש את קיום האזרחים הערבים (למרות שלרוב, כשאותם המנהיגים נואמים בעברית, הדגש מסתכם בהסתה נגד אותם אזרחים ערבים או בהתעלמות מקיומם). אך, נראה שמאחורי הפסקה שלעיל בנאומו של לפיד עומדים, בראש ובראשונה, שיקולים פוליטיים, על רקע הבחירות ב-1 בנובמבר שמתקרבות, והסקרים שממשיכים לנבא תמונה עגומה בכל הנוגע לשיעור ההצבעה ברחוב הערבי. לפיד מבין, ואיתו כל טירון פוליטי: בלי שיעור הצבעה נורמלי בחברה הערבית - אפילו אין צורך באחד גבוה במיוחד - דרכו חזרה של בנימין נתניהו ללשכת ראש הממשלה סלולה מתמיד.

ולכן, נשאלת השאלה: מה ניסו יאיר לפיד וסביבתו להשיג כאן? האם חשבו שבאמצעות אזכור פתרון שתי המדינות לשני עמים, והכנסת פסקה בנאום העוסקת באזרחים הערבים, יהיה ניתן לעורר את השטח בחברה הערבית ולגרום לאנשים לצאת בהמוניהם לקלפיות? במידה ולפיד ואנשיו אכן רואים באזרחים הערבים "השותפים שלנו לחיים", למה הקפידו עד היום שלא לשבץ אף מועמד ערבי במקום ריאלי ברשימות יש עתיד לכנסת מאז בחירות 2013?

אנשי המרכז-שמאל היהודי היו על גג העולם בתום הנאום של לפיד באו"ם, ולא הפסיקו לחגוג ברשתות החברתיות, כנראה בשל העובדה שאחרי יותר מעשור הם זכו לראות סוף-כל-סוף ראש ממשלה שלא ממחנה הימין נואם בפני מנהיגי העולם בעצרת הכללית של האו"ם. לא מעט מהם צהלו וטענו שהנה זה קרה - יאיר לפיד התייחס לאוכלוסייה הערבית, מה שאמור להספיק כדי לעודד את הציבור הערבי לצאת לקלפיות ביום הבחירות.

החגיגות הללו רק הצביעו על הניתוק שחי בו המרכז-שמאל הפוליטי בכל מה שקשור לחברה הערבית. לא פעם הם התייחסו בעבר לאזרח הערבי הממוצע כמשהו מובן מאליו ו"מונח בכיס", שאין כל צורך להשקיע בו ולחזר אחריו. אם במרכז-שמאל היו לומדים ולו מעט את החברה הערבית ולא מתייחסים אליה כקבלני ביצוע לחסימת נתניהו, הם היו מגיעים למסקנה שהסוגייה הפלסטינית כבר כמה שנים אינה נמצאת בראש סדר העדיפויות של האזרחים הערבים - מה הוכח כבר בלא מעט מחקרים שבוצעו בשנים האחרונות. גם הצהרות כגון "יש לנו רופאים ערבים ושופטים ערבים" מזמן כבר לא עושות שום רושם על האזרחים הערבים, ובמיוחד על הדור הצעיר, שמתייחסות אליהן כ"משפטים שיהודים מדקלמים כדי להתקרב לערבים" ותו לא.

לכן, אין מה להיות מופתעים מהאדישות וחוסר ההתרגשות שהתקבל בהן הנאום ברחוב הערבי - בו לא מעט תוהים (ובצדק!) ושואלים את עצמם: אם האזרחים הערבים כה חשובים ליאיר לפיד וסביבתו, איך זה שעד היום דאג לא לבקר באף ישוב ערבי ולפנות אליהם ישירות, במקום לעשות זאת מניו יורק המרוחקת מהם אלפי קילומטרים, ועוד בשפה האנגלית?

נכון שיש מקום לשאוף לעידוד ההצבעה בקרב הציבור הערבי ומותר לפעול למען מטרה זו, אך יחד עם זאת אין מה לחשוב שמשפט כזה או אחר אמור להספיק, לעשות את העבודה ולספק את הסחורה בדמות יציאה לקלפיות והצלת "גוש השינוי". מי שחפץ ביקרו של הציבור הערבי אמור לשדר זאת במשך כל ימות השנה ולא להראות שהוא חפץ בעיקר בקולו כשמתקרבים למערכת בחירות. מותר בהחלט להיות באופוריה מנאומו של לפיד, אך לא מובנת הציפייה שגם האזרחים הערבים ישתתפו בחגיגות הנאום ויתרגשו מעצם שתילת משפט המתייחס אליהם בנאום.

נכון שיש גם מקום לעסוק בסוגיית שיעורי ההצבעה ביישובים הערבים, אך יחד עם זאת יש לעסוק בשאלה - מה גרם לציבור הערבי לאבד אמון במערכת הפוליטית בכלל, ובמחנה שהשתייך אליו היסטורית בפרט? האם מישהו תהה אי פעם איך שמירת הדיסטנס מהציבור הערבי על ידי רוב הפוליטיקאים היהודים ממחנה המרכז-שמאל תתקבל ברגע האמת? הציבור הערבי, ובמיוחד הנהגתו, צריכים לעשות בדק בית איך הגיעה החברה הערבית לסיטואציה הזו בבחירות הארציות - אך הם לא היחידים שצריכים לעשות בדק בית כזה.