זה אולי הניצחון הגדול אי פעם של נתניהו, אבל אחרי החגיגות יגיע ההאנגאובר

גם לפני סיום ספירת הקולות הסופית, נראה שבנימין נתניהו שבר אתמול עוד שיא היסטורי בספר השיאים של הפוליטיקה הישראלית, והפך לאדם הראשון שעושה קאמבק שני שמכניס אותו בפעם השלישית ללשכת ראש הממשלה.

ייתכן שזה הניצחון הגדול מכולם, ויש תחרות: ב-1996 הוא היה המועמד הצעיר שגבר על שמעון פרס כנגד התחזיות והסיכויים; ב-2009, למרות שקדימה של ציפי לבני היתה המפלגה הגדולה, הוא זה שהרכיב קואליציה ועקץ לה את ראשות הממשלה; ב-2022, עם שלושה כתבי אישום ואחרי ארבע מערכות בחירות ללא ניצחון, הוא הצליח לצאת מהפלונטר ולהשיג את הרוב שסולל את דרכו בחזרה לשלטון. לפני שנה וחצי, כשהוקמה ממשלת השינוי שסיימה את 12 שנות כהונתו, מיהרו לכתוב סיכומים והספדים שהכריזו על תום עידן נתניהו. אפילו הוא התחיל לכתוב אוטוביוגרפיה בזמנו הפנוי, מהלך שלרוב מלווה את סוף הקריירה של מנהיגים בינלאומיים. והנה, כעוף החול, הוא קם לתחייה וחזר מהכפור: קינג ביבי השלישי.

אבל חגיגות הניצחון של נתניהו עשויות להתחלף במהרה בהאנגאובר. קואליציית החלומות שלו התגשמה, ועכשיו הוא צריך לבצע: בליכוד מתכננים לפתוח במהרה במו"מ הקואליציוני עם השותפות הנאמנות לבלוק, ולהקים ממשלה מוקדם ככל האפשר. לנוכח הזינוק הדרמטי של איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ', מימינו מתחילות הרבה דרישות להצטבר - החל מתיקים בכירים ועד שינויים דרמטיים בחקיקה, וגם בכירי הליכוד צמאים לחזור למשרדים היוקרתיים ולוטשים אליהם את עיניהם. השאלה עד כמה הניצחון של נתניהו גדול תוכרע במפלגות השמאל הקטנות רק עם סוף ספירת הקולות - אם מרצ אכן לא תעבור את אחוז החסימה, גוש הימין-חרדים יכול להגיע לעד 64 מנדטים. אם כך, החיים שלו יהיו קלים במיוחד. אך אם הרוב ייגמר ב-61-62, על חודו של קול אחד או שניים, נתניהו יהיה כבול לכתוב אחת מדרישותיהם של חבריו לגוש ולמפלגה, תחת הקלישאה המוכרת כל ממזר בן מלך שיכול להפיל את הממשלה.

קואליציית הניצחון של נתניהו תאפשר לו לקדם חקיקה או מהלכים שיחלצו אותו מהפלונטר המשפטי אך היא ימנית, דתית, קיצונית וגברית יותר מכל קודמותיה. אתמול, בנאום הניצחון שלו בבנייני האומה, הוא לא התחייב שוב להקים ממשלת ימין צרה כמו בקמפיין, רק "ממשלה לאומית". גם את הרפורמות המיוחלות במערכת המשפט הוא לא טרח להזכיר. לא מן הנמנע שנתניהו ינסה בהמשך לרכך ולהרחיב את הניצחון שלו עם שאריות שבורות מגוש המרכז-שמאל, אך לא מן הנמנע שגם לא יימצא לכך אף עונה. אם כך, הניצחון הגדול של נתניהו בסוף יכבול אותו לידיו של מישהו אחר - איתמר בן גביר וסמוטריץ'.

מול ההצלחה המסחררת של נתניהו ושותפיו ניצב הכישלון של גוש המרכז-שמאל ושל ראש הממשלה יאיר לפיד. לפיד הצליח בשנה שעברה לעשות את מה שנראה עד אז בלתי אפשרי, הרכיב קואליציה שהחליפה את נתניהו בשלטון, אבל לא הצליח לשמור על ההישג. בארבעת החודשים האחרונים בלשכת ראש ראש הממשלה הגיעה יש עתיד להישג חסר תקדים והרוויחה את מעמדה כמפלגת שלטון, אך באותה נשימה, ללא גוש ורוב, או לכל הפחות גוש חוסם לחזרתו של נתניהו, ההישג האדיר הזה ירד כולו לטמיון ויהפוך את לפיד בעיקר לראש האופוזיציה.

לפיד ניהל קמפיין "גן ורדים" מוצלח ויעיל: הוא ניצל עד תום את מנעמי התפקיד, הביקורים המדיניים, המבצעים הביטחוניים, ומסיבות העיתונאים של שמונה בערב, והוכיח שהוא יכול להיות ראש ממשלה למרות הספקנים הציניים. עם זאת, הוא נכשל בניהול והנהגת הגוש שבראשו הוא עומד, שמסיים את הבחירות בתבוסה והפסד. לפיד לא עמד באף אחד מהמשימות הפוליטיות שעמדו בפניו בקמפיין: הוא לא הצליח לגייס את הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט או להביא חיזוק ביטחוני אחר, כשל בניסיונתיו להביא לאיחוד של מפלגות השמאל, לא הצליח למנוע את הפיצול של המשותפת, וגם לא לכפות על המפלגות הערביות המפוצלות לחתום על הסכמי עודפים. זאת, בניגוד לסדר המופתי שנתניהו הוביל בגוש הימין, שמקסם כל קול וקול.

לפיד שב ואמר ברוגע ואדישות "יהיה בסדר", אך ככל הנראה עשרות אלפי קולות נפלו במהלך הדרך. לפיד כמובן אינו אחראי יחיד לתבוסת הגוש שלו: גם לשמאל, ובעיקר ליו"ר מפלגת העבודה מרב מיכאלי שסירבה בעיקשות לכל איחוד, זהו יום כיפורים, וגם המפלגות הערביות שנשבו בפוליטיקות הקטנות אחראיות לכישלון שלהן. אבל עם המנהיגות מגיעה גם האחריות להודות ולהכיר בטעויות שעשה בדרך להפסד.