20 שנה אחרי שהתחילה את דרכה הפוליטית ועשור אחרי שכמעט הייתה ראשת ממשלה, הכריזה ציפי לבני על סוף דרכה. לעת עתה. ההצהרה המכובדת שנתנה במסיבת העיתונאים בתל אביב, כמו גם התגובות האוהדות שהגיעו אחר כך גם מיריבים פוליטיים מושבעים, מלמדות על הטרגיות של סיום הסיפור הפוליטי הזה. אחת הנשים המרשימות, הרציניות והחרוצות ביותר שעברו בכנסת בעשורים האחרונים פשוט לא ידעה לשחק את המשחק. היא עברה בתקופה הזאת ארבע מפלגות - הליכוד, קדימה, התנועה והמחנה הציוני - והתקוטטה כמעט עם כל הפרטנרים בדרך. אחרי שאבי גבאי פירק בשידור חי את "המחנה הציוני", ההתנעה המחודשת של "התנועה" הייתה כנראה מהלך אחד יותר מדי עבור הציבור הישראלי, שלא מעריך סחורה משומשת.
למעטים במדינת ישראל יש רזומה מרשים כמו ללבני. הפורטפוליו שלה כולל את תיק העלייה והקליטה, החקלאות, הבינוי והשיכון, המשפטים, החוץ, ראשות האופוזיציה וממלאת מקום ראש הממשלה. היא מנפצת תקרות הזכוכית הגדולה של דורה, האישה היחידה שהתקרבה בשנים האחרונות ללשכה החשובה בישראל, והישראלית השנייה בהיסטוריה לכהן בתפקיד שרת חוץ, אחרי גולדה מאיר. היא בעלת הקילומטרז' הגדול ביותר מול הפלסטינים ומדינות ערב, והייתה מעורבת בכל הסבבים המדיניים המשמעותיים של השנים האחרונות, תיווכה בדיוני הפסקת האש של מלחמת לבנון השניה, עופרת יצוקה וצוק איתן, ומחזיקה ברשת קשרים מסועפת עם בכירים ומנהיגים אזוריים ועולמיים - מקונדוליזה רייס ועד שר החוץ העומאני. למעשה, היא אחת הפוליטיקאיות היחידות בארץ, חוץ מנתניהו, שמחזיקה ספר טלפונים יוקרתי שכזה, וגם אחת היחידות שיודעת להשתמש בו - בשפה בינלאומית רהוטה ושוטפת.
בחירות 2019 - סיקור מיוחד בוואלה! NEWS:
הדיון הסגור חשף: ישראל לא ערוכה למנוע התערבות זרה בבחירות
"איש של חזון והגשמה'': סגן נשיא אינטל לשעבר הצטרף למפלגת גשר
3-4 מנדטים באוויר: התלבטות בימין אם להתאחד עם אלי ישי ועוצמה יהודית
עם זאת, ובלי לקחת כלום מההישגים המדיניים שלה, לבני שיחקה הרבה פחות טוב בזירה הפוליטית, וקיבלה בה שורה של החלטות שגויות שהובילו אותה עד הלום. החטא הקדמון שלה היה הכישלון המפואר בהרכבת הממשלה ב-2008, שממנו כנראה נגזרו כל שאר הטעויות בהמשך הדרך. לבני לא רצתה לשחק בפוליטיקה הישנה, וסירבה להיענות לדרישות התקציביות של ש"ס, מהלך שלמעשה המליך את נתניהו עשור קדימה. היא פרשה בסערה מקדימה לאחר שהפסידה למופז במאבק על הבכורה ב-2012, הקימה את "התנועה" והשאירה מאחור חובות ענק מפלגתיים. היא הייתה הראשונה להיכנס לממשלת נתניהו ב-2013, וגם הראשונה שפוטרה על ידו כשהחליט על פירוק הממשלה שנה וחצי לאחר מכן.
ב-2015 היא הצליחה לייצר את השותפות המפתיעה עם יצחק הרצוג, ומינפה את עצמה לצמרת "המחנה הציוני", אך למען האמת, העובדה שהוא היה השותף הפוליטי הראשון שלא נדקר על ידה בגב מעידה בעיקר עליו, ולא עליה. עם אהוד אולמרט, מופז, עמיר פרץ, ובסוף גם עם גבאי היא פשוט לא הצליחה להסתדר. כך, את הודעת הפרישה שלה היא נתנה לבד, ללא אף אחד מחברי מפלגתה לצדה (אפילו יואל חסון הנאמן, שהלך אחריה באש ובמים, נעדר). זה משל די הולם לכך שכמעט כל הצעדים הפוליטיים שלה נבעו ממחשבה על עצמה בלבד.
לבני, שהתגאתה תמיד בכך שהיא שמה את האגו בצד, חלמה במשך שנים על יצירת גוש מפלגות, פריימריז פתוחים, חיבורים וקשרים, כל דבר שיביא להחלפת שלטונו של נתניהו. בדיעבד, המהלך הפומבי האגרסיבי של גבאי גנז את החלום הזה, ואחריו היא נאלצה לגלות את הביקוש הפושר לסחורתה. יאיר לפיד ובני גנץ, שהיו יכולים לכאורה להרוויח מהניסיון הרב שלה ומהעמדות הברורות והחדות, התנערו ממנה בטענה שהיא צובעת אותם בצבעים שמאלניים מדי. זו טענה מצחיקה, בהתחשב ברקע הבית"רי העמוק של לבני מבית, אך התמיכה המובהקת והחד-משמעית שלה בפתרון שתי המדינות תייגה אותה כמניה בירידה, וגם העובדה שהיא מעולם לא הוכיחה את עצמה כשחקנית צוות הוסיפה משקל למטען שהיא הציעה למפלגות אחרות.
בשבועות האחרונים היא בחנה את כל האופציות שלה: כך לדוגמה, נעשה מאמץ גדול לחבר אליה את אהוד ברק ודן מרידור, כדי לסלול בהמשך את הדרך חזרה למפלגת העבודה, אבל אחרי שגבאי הצליח להפגין עוצמה בפריימריז ולדחוק את איתן כבל לאחורי הרשימה, גם הפנטזיה הזו ירד לטמיון. במרצ היו שמחים לקבל אותה, אבל אפילו בשבילה, שופינג המפלגות הזה היה צעד אחד רחוק מדי.
היא עוד תשוב
קולה של לבני יחסר במערכת הפוליטית, כמי שנשאה בגאווה דגלים חשובים כמו שלטון החוק, שוויון ושמירה על מדינה יהודית ודמוקרטית. היא הייתה הקול הצלול והרם ביותר שדיבר על תהליך מדיני ושהעז עדיין להגיד את המילה "שלום" בקול רם, וגם אחת היחידות שהעזה להתעמת עם בנט ושקד ולקרוא תיגר על המתנחלים. אבל הקול הזה, נטע זר בפוליטיקה, כבר לא מאוד מבוקש, כפי שהראו הסקרים האחרונים. רוב הבוחרים הקלאסיים שלה - מצביעי קדימה מ-2008, למשל - מצאו להם משיח חדש בדמות גנץ, והיא נותרה עם תמיכה מזערית, רחוק מאוד מאחוז החסימה, עד שהעדיפה באחריות לוותר על מקומה כדי שהקולות האלה לא ייזרקו לפח.
לבני הכריזה כי "התנועה" בראשותה לא תתמודד לכנסת, וחידדה במהלך הנאום לגבי עזיבתה את הפוליטיקה, אך הימים הספורים שנותרו עד סגירת הרשימות, ומיתוגה של הפוליטיקה כממלכת הבלתי אפשרי, רומזים בכל זאת, כמאמר השיר, שהיא עוד תשוב. אם לא הפעם, אולי בעתיד.
