השבוע האחרון של אוגוסט התחיל במיצג דרמטי של עמיר פרץ ללא השפם המיתולוגי והסתיים בלחיצת יד היסטורית בין בנימין נתניהו ומשה פייגלין, שני יריבים מרים. מזה שבועות שמערכת הבחירות מנומנמת בחופשת קיץ, ממתינה לתחילת ספטמבר כדי להתחיל לחמם מנועים, ורגע לפני יריית הפתיחה של הקרב הגדול כולם מנסים לשפר עמדות ולהתבצר. ספטמבר האיום הגיע וכולם מתכוננים לשלב הגוועלד שבו הליכוד וכחול לבן, שתי המפלגות הגדולות, צפויות להיכנס לקרב ראש בראש פסיכולוגי שינגוס בכל הקטנות מסביב.
אז פרץ ויתר על שפם של 47 שנה בתקווה שהבייס יאמין לו כשהוא מתחייב שהוא לא ישב עם נתניהו - ועלה במנדט בסקרים; פייגלין קיבל הבטחה למינוי שר וקידום רפורמה בשוק הקנאביס הרפואי והציל את עצמו מביזיון שני של זריקת עשרות אלפי קולות לפח אחוז החסימה. ההסכם השנוי במחלוקת על כיסוי החובות של זהות עוד יגיע כנראה לעיון משפטי, וכלל לא בטוח ששאר חלקיו אי פעם יגיעו לכדי מימוש. ספוילר לפני השאכטות שחולמות על פייגלין כשר בריאות, אל תעצרו את נשימתכם: מכאן ואילך, מוטב להטיל ספק בכל ההתחייבויות ולהתכונן להרבה הבטחות ריקות - עד 18 בספטמבר, כשייוודעו תוצאות האמת. כלל הזהב: כל מה שכולם אומרים עכשיו - עשוי, ואף צפוי, להשתנות.
עוד בוואלה!
שבועיים וחצי לבחירות, שאלת השאלות של הבחירות - האם לנתניהו יהיו 61 ממליצים בגוש הימין-חרדים שיאפשר לו לכהן תחת כתב אישום - עדיין רחוקה ממענה. הדיל עם פייגלין קידם אותו בצעד קטן לעבר היעד; גם אם רוב הקולות של זהות לא יעברו לליכוד, ונתניהו ירוויח מזה רק מנדט אחד, זה מנדט שמקרב אותו ל-61, ובעיקר - מבודד את הלחץ לכיוון עוצמה יהודית. בבחירות הקודמות רצו מימין לליכוד שלוש מפלגות - בנט ושקד, פרץ-סמוטריץ'-בן גביר, ופייגלין. רק אחת מהן עברה את אחוז החסימה ומאות אלפי קולות נזרקו לפח. הפרישה של פייגלין הורידה את מספר המפלגות מימין משלוש לשתיים, ותאפשר לליכוד לנהל קרב קטלני יותר על הראש של איתמר בן גביר וחבריו. גם בנט ושקד תופסים מחסה. במקביל, גם משמאל מתחממים קרבות בנגמ"ש; בעבודה משוכנעים שכחול-לבן החליטו לחסל אותם ובמקביל מנהלים ריבים עם ברק ושפיר במחנה הדמוקרטי מי מנציח או מחלל את מורשת רבין, והנה הגוועלד התחיל. רק ליברמן יציב איתן בקרב הבין-גושי, ממשיך ליהנות מהמשחק.
"צריך ללחוץ על הרשימות והבוחרים שלא לזרוק מנדטים. עוד מנדט או שניים למפלגה אחרת בימין לא משנה כלום. אנחנו חייבים להיות המפלגה הגדולה", נתניהו אמר אתמול בגיבושון של חברי הליכוד שהתארחו במעונו, מסמן גם את הקרב הבא - על אחוזי ההצבעה - שאמור לחלץ אותו מעבר לקו ה-61. נתניהו חגג את ההישג הפוליטי בבלפור, למרות שבחיים עצמם, היה לו שבוע די פקקטה - מטבע לשון מיידיש שמסתבר שהוא אוהב, שמשמעותו: לא משהו בכלל, על סף הגרוע מאוד. ההתחממות הביטחונית הרב-חזיתית אמנם מאפשרת לו שליטה כמעט מלאה בסדר היום, אבל התמונות הבלתי נסבלות של חגיגות הקיץ תחת אש בעוטף עזה והאיומים המחריפים של נסראללה וחבריו מכרסמים אט אט בתחושת הביטחון הכוללת ועשויים בסופו של דבר לחלחל גם להצבעה בקלפי. הדיווחים מצרפת על פגישה שנרקמת בין נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לנשיא איראן רוחאני גם לא מבשרים טובות לאסטרטגיה האיראנית בכללותה. במקביל, לוח הזמנים המתקתק לכיוון מועד השימוע אצל היועץ המשפטי לממשלה בתחילת אוקטובר הביא עמו גל של תמלילים ופרסומים של עדויות מחדרי החקירה, והזכירו שראש הממשלה גם חשוד בשוחד, מרמה והפרת אמונים.
כלל הזהב עומד בעינו
זה היה יכול להיות שבוע מושלם עבור גנץ וחברי כחול לבן להסתער על האולפנים ולחבר בין הנקודות, אבל הם, כהרגלם, היו עסוקים בהדלפות ופריצות, במרדף מגוחך אחרי הזנב של עצמם. במקום לשלוט בסייקל התקשורתי הם היו עסוקים במגננה, בפרק נוסף בסדרת צרות בצמרת, סוג של מתנה שלא מפסיקה לתת. אז אחרי שהתוודענו לחברת החקירות הפרטית שנשכרה כדי לאתר מדליפים, ושמענו על החפרפרת שאספה מידע נגד גנץ מיש עתיד, ואמרו לנו שאין דוח או ממצאים, התברר שדווקא יש, ושאותרה פריצת סייבר של רוסים או עוינים אחרים, שהודלפה לתקשורת על ידי גורמים פוליטיים כדי להסית את האש בפרשת הצוללות.
בתווך, ראשי חברת החקירות יצאו לסיבוב יח"צ על גב הגורם המזמין, ושוב פעם בלאגן בקוקפיט, שעוד מתאושש משובו של היועץ האסטרטגי רונן צור בחשאי לאוזנו של גנץ, אחרי שתקף פומבית בחריפות את לפיד. מכל אירועי השבועיים האחרונים עולה ניחוח כבד של שלומיאליות ואוזלת יד, שלמזלה של כחול לבן, עדיין לא מחלחלים לסקרים והיא נותרת צמודה לליכוד - ובסקר ישראל היום שמתפרסם היום אפילו עוקפת אותה לראשונה מזה זמן רב - מה שמשאיר אותה כאלטרנטיבה המבטיחה ביותר להצבעה למי שרוצה להחליף את נתניהו. אבל אם הבלגנץ לא ייפסק ויימשך לתוך הישורת האחרונה, חלק מהמצביעים עשוי גם לחפש מקומות אחרים.
תקרית הירי החריגה באירוע הקמפיין של לפיד אמש ברחובות עצרה לעת עתה את העיסוק בתככים בצמרת ותאפשר לקוקפיט להתאחד מול האלימות וההסתה שהם מייחסים לנתניהו במקום במגננה על עצמם. כל החשאיות של גנץ אמנם מזריקה דם רע וחוסר אמון לסיטואציה רעועה מאוד מלכתחילה, אבל לעת עתה - האינטרס הפוליטי של כל חברי הרביעייה מדביק אותם ביחד לפחות עד אחרי הבחירות. אם ב-18 בספטמבר יתברר שיש להם איזשהו סיכוי תאורטי להרכיב את הממשלה הבאה בלי נתניהו, יש גם איזשהו סיכוי שזה יחזיק מעמד, ולו רק למספר שבועות או חודשים. אם לנתניהו יהיו את 61 המנדטים בלעדיהם, הגירושים עשויים להיות מהירים יותר.
כך שגם הצהרות האחדות בכחול לבן יהיו תלויות בתוצאות האמת. אפשר לדמיין תרחיש של מבוי סתום שבו הדרך היחידה להימנע מבחירות נוספות תהיה חבירה של גנץ - בלי לפיד - לממשלה עם נתניהו, עד להחלטה הסופית על הגשת כתב אישום בעוד מספר חודשים. בהתחשב במצב הביטחוני ובתכנית המאה של הנשיא טראמפ שתפורסם (או שלא) אחרי הבחירות, יכולים גם להיווצר התנאים שיכשירו מהלך כזה ציבורית. בסופו של דבר, כניסה של גנץ או פרץ, לממשלה עם נתניהו, עשויה גם להתברר כדרך היעילה ביותר למנוע מהלך אגרסיבי משולב של חסינות ופסקת התגברות שתחליש את בית המשפט העליון. סעיף בהסכם הקואליציוני שמקנה להן זכות וטו על מהלכים כאלה יכול להוריד את ההתגברות לטמיון.
ב-17 הימים שנותרו עד הבחירות, המדינה תוצף בשלל סרטונים וסיסמאות שיחדדו את הבחירה בין נתניהו וגנץ, וספינים והצהרות הנוגעות לסבב ההמלצות אצל הנשיא והתחייבויות לתמוך בימין/שמאל או לשבת או לא לשבת עם נתניהו. כלל הזהב עומד בעינו: להסתכל על הבטחות הקמפיין בתור מה שהן - בעיניים מאוד פקוחות.