בסיבוב הבחירות הקודם, אירוע סיום הקמפיין של ישראל ביתנו התקיים במוזיאון ארצות המקרא בירושלים והיה נוצץ, גרנדיוזי ועמוס בכל טוב. העיתונאים שהגיעו אז לסקר את המסיבה - כן, זו הייתה מסיבה לכל דבר ועניין - היו ברי מזל ונהנו מיחס מפנק של המארגנים, סעדו את לבבם בהנאה, שתו יין מבעבע וכתבו הביתה שהיה כיף. גם תוצאות הבחירות היוו, לפחות מבחינתם של חברי ישראל ביתנו ושל תומכי המפלגה, סיבה למסיבה. אביגדור ליברמן - סוכן הכאוס הבלתי מפוענח שמנהיג אותה ביד רמה - קיבע את מעמדו כלשון מאזניים לאומית. כולם, מימין ומשמאל, שוב חפצו ביקרו.
אלה היו ימים יפים. ועכשיו, באירוע סיום הקמפיין הנוכחי של ישראל ביתנו - פחות מחצי שנה לאחר מסיבת הסיום בקמפיין ההוא - אין להם כל זכר. השעה 19:10. פחות משלוש שעות נותרו לרגע השיא של הקמפיין - תוצאות המדגמים של ערוצי הטלוויזיה. יש כאן, בבניין המשרדים הנידח שבאיזור התעשייה של מודיעין, משהו כמו 25 איש, לכל היותר. חצי מהם כתבים ועיתונאים. השאר מן הסתם קשורים איכשהו לקמפיין. הם מצטופפים במשרד צנוע, בגודל 10 על 20 מטר, ולא נראים יותר מדי מתוחים או לחוצים. האווירה מדכדכת משהו. התחושה היא שכולם פה מרגישים - אולי אפילו יודעים - שמה שהולך לקרות הלילה יהיה קצת שונה ממה שקרה בליל הבחירות הקודם. ולא בהכרח לטובה.
אל תפספס
שיחות החולין שנקלטות באוזני פחות קשורות לבחירות ולתוצאותיהן הקרובות. נציגת קמפיין בהירת שיער מספרת לאחד הצלמים, במבטא רוסי כבד, על הכלבה החדשה שאימצה. "היא לא צפויה, הכלבה הזאת", היא אומרת לו, "היא מכשכשת בזנב בלי סיבה ופתאום, בלי קשר, מתחילה ליילל. אני לא יכולה אף פעם לדעת מה עובר לה בראש ומה היא רוצה". הנמשל שמאחורי הסיפור הזה - גם אם הוא לא מכוון - ברור מאליו: אף אחד כאן לא יודע מה ליברמן רוצה. במיוחד עכשיו, אחרי שבפעם הראשונה הודיע שיתמוך בביבי (ולא תמך), בפעם השנייה הכריז שיפעל להקמת ממשלת אחדות (שלא הוקמה) והפעם הצהיר שממשלת אחדות אינה על הפרק מבחינתו, שביבי לא יהיה ראש ממשלה ושהוא עצמו לא יישב לעולם עם חרדים ו/או עם ערבים. מה נשאר? נכון, שום דבר. לא פלא שזה גם, פחות או יותר, מה שקורה פה עכשיו.
את פני הקהל מקבלים כאן שני שולחנות פלסטיק, מכוסים במפות כחולות, ועליהם תשע צלחות חד פעמיות עם עוגיות עבאדי, עוגיות קוקוס של פסח, כמה אוזני המן יבשים והמון פירורים. בקטגוריות המשקאות יש שלושה בקבוקי קולה (רק רגיל, אין זירו) שאחד מהם שלושת-רבעי ריק, מיחם, קפה (טסטרז צ'ויס), סוכר וכוסות מקרטון. מאחורי השולחנות יושבת נערה משועממת ומשחקת בנייד. לעיתונאים שממתינים לתחילת האירוע אין כאן מקום לשבת. אין כיסאות. היה אחד, מקופל, ליד ההיא ששומרת על העוגיות, אז ביקשתי אותו בנימוס ואף קיבלתי, אבל כעת אני כותב בישיבה על הרצפה כי מישהו תפס לי אותו כשהלכתי רגע לשירותים. עולב העולבים.
הו, הנה סיוון רהב-מאיר, שליחת חב"ד בניו יורק, שנחתה בארץ הבוקר כדי לדווח מכאן לחדשות 12. "האמת שאני בחרתי בעצמי להגיע לפה", היא מבקשת להבהיר, "חשבתי שפה יהיה הכי מעניין. בפעם הראשונה הלכתי לפייגלין וסיימתי את הערב בבאסה רצינית, פעם שנייה הלכתי לליברמן שהבטיח שלא תהיינה בחירות שלישיות, ועכשיו אני שוב אצל ליברמן, שלא קיים את מה שהבטיח. אני לא באמת יודעת להגיד לך למה אני מתעניינת בו כל כך. כמו כולם, גם אני לא מבינה אותו, אבל הוא מעניין. הוא ה'וויילד סייד' של הבחירות. אני חנונית. לסקר את ליברמן זה הדבר הכי מסעיר שעשיתי בחיים".
כמה מנדטים הוא ייקבל הערב לדעתך?
"אני מאמינה שהוא ייחלש. הוא לא הצליח לעשות את מה שהוא הבטיח לבוחרים שלו וחוץ מזה הוא גם חצה קווים אדומים בקמפיין שלו נגד החרדים. אני בטוחה שיהיו לזה תוצאות. עובדה שזה המקום שבו הוא בחר לסיום הקמפיין ושהוא כמעט לא הביא לכאן פעילים. הוא כנראה יודע מה הולך לקרות".
החשדנות הליברמנית לא יודעת שובע
השעה כבר 20:15. הרגע הגדול קרוב, אבל אי אפשר לחתוך כאן את המתח בסכין, כי אין מתח וגם אין סכין. האבטחה, לעומת שאר הדברים כאן, מוקפדת ביותר וכוללת מגנומטר משוכלל וצוות של 15-20 אנשי ונשות ביטחון שבוחנים את חפציהם האישיים של הנכנסים ברמת דקדוק של משטרת הגבולות בשדה התעופה ע"ש חורחה צ'אבס בפרו. מי שיוצא רגע לשירותים מחוייב, בשובו, לעבור את הבדיקה מחדש. אין הנחות. ליברמן, כידוע, לא סומך על אף אחד. אסמאעיל הנייה אולי לא מפחיד אותו, אבל שאר העולם זה סיפור אחר. החשדנות הליברמנית, כידוע, לא יודעת שובע. קצת מפתיע שאין כאן, בנוסף לאבטחה הכבדה, גם ערכות בדיקה לקורונה.
בינתיים, הבוס הגדול עדיין לא כאן והאמת היא שלא נראה שמצפים לו כאן בשקיקה. חסן אבו זאיד, מגיש חדשות בתאגיד השידור כאן בערבית, למשל, נמנה עם הפחות מתרגשים. "זה לא רק אני", הוא אומר, "אתה בטח שם לב שאין פה התעניינות מצד אף אחד. בפעם הקודמת, בירושלים, הייתה הרבה יותר תקשורת. היו גם צוותי תקשורת מחו"ל. אני חושב שמה שקרה זה שאנשים התחילו להבין שהוא זה שאשם בכל הטלטלה שעברנו פה בשנה האחרונה. הוא אחראי לזה שאין הכרעה. מבחינת המגזר, זה טוב מאוד, כמובן. האיש הזה מדבר עלינו כעל גיס חמישי, אתה יודע".
אני מבין שאחוזי ההצבעה במגזר גבוהים יחסית.
"כן, כי אנשים רוצים להכניס כמה שיותר ח"כים ערבים ומשאלת ליבם היא להוריד את ביבי, אבל נו, כנראה שזה לא ילך".
21:00. המקום מתחיל להתמלא בעיתונאים, אבל נוכחותם של פעילי ישראל ביתנו עדיין דלה במיוחד ולא מורגשת. אלה שכן נמצאים פה קיבלו הנחייה מהבוס לא להתראיין. חלקם אף מסרבים לאשר שהם אכן פעילים. "אנחנו לא פעילים של ישראל ביתנו, אנחנו עובדים עם ליברמן", מסביר לי אחד מהם, צעיר מהמגזר הרוסי עם זקנקן אופנתי, שיצא להפסקת סיגריה.
מה זאת אומרת "עובדים עם ליברמן"?
"עובדים, עבודה, לעבוד - מה לא ברור בזה?".
אז אתם פעילים.
"למה אתה אומר ככה, אחי? אמרתי שאנחנו עובדים אצלו, בקטע של עבודה".
לשולחן האוכל מתווספים בינתיים ירקות ופירות חתוכים: בצלחת אחת פלפלים, מלפפונים וגזר, ובשנייה תפוחים ובננות. קלאסה. כמעט כל מי שנכנס ומביט בשולחן הזה מתחיל לדבר בעיניים נוצצות על נפלאות האירוע הקודם. בחדר הסמוך מתחילים צוותי הצילום להתארגן לשידור. בין במה הצנועה לעמדות השידור ניצבות שלוש שורות קטנות של כיסאות כתר. אלה כל מקומות הישיבה שהוקצו עבור באי האירוע. כתב שנמצא כרגע בשידור מצביע לכיוון הכיסאות ומסכם את דיווחו במשפט "פה כנראה לא תהיה מסיבה הלילה".
האם יש סיכוי שנבואות הזעם שנשמעות כאן מכל כיוון לא תגשמנה את עצמן? בעוד שלושת רבעי שעה נדע. נכון לעכשיו, השילוב בין איכות האירוח לאוויר הדחוס באולם הקלסטרופובי ולתבוסה המסתמנת יוצר בעיקר אדישות. הפעילים הבודדים כבר מזמן הגיעו למסקנה שצפוי להם גורל אכזר הערב, העיתונאים לא מצליחים לשכנע אותם להתראיין והאווירה הכללית ממשיכה להיות רגועה במובן העצוב של המילה - אף על פי שהמקום כבר די מלא. "עוד חצי שעה יגיע סושי", מתלוצץ אחד הצלמים. "כן, בטח", עונה לו מישהי מההפקה.
"שטויות, זה לא כזה נורא", מצטרף לשיחה צלם אחר, "פה עדיין הרבה יותר נחמד מאשר באירוע של ש"ס. יש שם אלפי אנשים בחדר צפוף, אין חנייה בחוץ וכולם מעשנים על כולם בתוך האולם. תגיד תודה ששלחו אותך לכאן, תאמין לי. החרדים ניצחו פה את ליברמן בענק. אצלם הרבה יותר גרוע".
המדגמים מתפרסמים, אפשר לחייך
21:30. שקט באולם. מישהו כנראה עומד לשאת דברים. לא, מתברר שזה סתם שקט. 40 האנשים שנמצאים כאן שותקים, או מדברים ביניהם בלחש, כאילו היו פציינטים בחדר המתנה של רופא משפחה. המולת הבחירות רחוקה מכאן שנות אור. למעשה, התחושה היא שתוצאות המדגם כבר נחשפו ושאנחנו כבר בשלב ההשלמה שאחרי. קשה להאמין שמי שהיה עד לפני חודשים ספורים האיש החזק בישראל מעורר עכשיו כל כך מעט רגשות - ועוד במרכז ההום-בייס שלו וברגע המפתח של חייו הפוליטיים.
21:45. על מסך הטלוויזיה המפוצל שלצד הבמה מתנוססים ארבעה כיתובים זהים (של ערוץ 12, של ערוץ 13, של תאגיד השידור כאן 11 ושל ישראל פלוס): "מייד: המדגם". למען האמת, לא בטוח שיש צורך בערוץ הרוסי. משום מה אין פה יותר מדי דוברי רוסית - קהל הבית של ליברמן. לא, גם אם במקרה ישראל ביתנו תפתיע, אין סיכוי לריקודים על שולחנות עם בקבוקי וודקה על המצח. אף על פי שברבע השעה האחרונה נוספו לאירוע עוד כ-20 אנשים, קשה לראות את הערב הזה מתרומם. גם הרוסים כבר לא ממש הרוסים על ליברמן.
22:00. 3, 2, 1 - הנה זה בא: 6 מנדטים בלבד לישראל ביתנו בחדשות 12, 6 בכאן, 8 בחדשות 13. גוש הימין עם 60 מנדטים בכל המדגמים. ליברמן על סף איבוד מקומו האקסקלוסיבי כלשון ביניים. ביבי כנראה ניצח. המשחק פחות או יותר נגמר.
22:43. קבוצה של גברים ונשים הדורים, עטויים חליפות ערב יוקרתיות, דוברי רוסית בלבד, נכנסת לאולם. איכשהו, כולם כאן מבינים שמדובר בסימן ברור לכך שליברמן בדרך. ואכן, כעבור זמן קצר מגיע גם גיבורו הטרגי של הערב. פניו, כרגיל, קפואות וקשיחות, אבל פה ושם הוא מגניב חצאי חיוכים למכרים שהוא חולף על פניהם בדרכו לבמה. גם עבורו, אפשר להניח, התוצאות הן לא בדיוק בגדר הפתעה.
הוא פותח את נאומו, כצפוי, במילות תודה לתומכים "שלמרות כל הלחצים, הפיתויים והניסיונות להטות, אכן שמו בקלפי פתק של ל'"."זה היה יום בחירות לא פשוט", הוא מודה, "מערכת התשה. הסתכלתי על כל המדגמים והבנתי שלא תהיה ברירה אלא לחכות לתוצאות האמת ורק אחר כך לעשות הערכת מצב ולהסיק מסקנות סופיות. ראינו כבר בחודש אפריל תוצאות דומות ובכל זאת לא הצלחנו להרכיב ממשלה. תודה רבה".
סוף עצוב? ככה, לא ממש. רגיל כזה. הקהל מתפזר לאיטו בשוויון נפש. אף אחד, כאמור, ממילא לא ידע מה ליברמן התכוון לעשות אחרי הבחירות, כך שאף אחד לא ממש יכול להיות מאוכזב מהעובדה שזה ככל הנראה לא יקרה. אפשר לחייך. הכל גן עדן.