ניצחון מיכאלי נתן את האות לתחילת מסע החיבורים והאיחודים במרכז שמאל

נותרו עוד 11 ימים עד סגירת הרשימות ב-4 בפברואר, ומפת המפלגות במרכז שמאל עדיין לא החלה להצטמצם. במרחב שבין הרשימה המשותפת לליכוד התמודדו בשנים האחרונות שלוש מפלגות, לכל היותר ארבע. בבחירות 2021, נכון לעכשיו, לפחות תשע מתמודדות על אותה חתיכת עוגה. עד עכשיו, כל אחת מהן ניסתה לצבור מומנטום, לתפוס נתח תקשורתי, לעגן מעמד עצמאי ולהתבצר בעמדת כוח לקראת שלב האיחודים והחיבורים. אבל שעון החול הולך ואוזל, ויכניס את כולם בימים הקרובים לרגעי הכרעה.

אם זו הייתה תוכנית ריאליטי, נדרש היה פורמט משולב בין האח הגדול, הישרדות ואהבה ממבט ראשון. בבית אחד מכונסים תשעה שחקנים עם אופי מובחן (שלא לומר אגו שזועק לשמיים), שחייבים להיכנס לבריתות כדי לשרוד את שלב ההדחה הראשון. לשניים מהם, יש עתיד ומרצ, יש שרשראות חסינות, מפלגות אמיתיות עם פעילים ויכולת להרים יום בחירות בשטח. הם לא תלויים בחיבור כזה או אחר כדי לשרוד.

כל השאר - כחול לבן של בני גנץ, הישראלים של רון חולדאי, תל"ם של משה יעלון, תנופה של עפר שלח והכלכלית של ירון זליכה - מדשדשים בקרבת אחוז החסימה, מי מעליו ומי מתחתיו. אם הם לא ישתדכו אחד עם השני הם עלולים להימחק, ובעיקר - לגרום לבזבוז עשרות אלפי קולות וזריקתם לפח. עד עכשיו, למרות הלחץ הציבורי הגובר לוותר על האגו ולחתור לאיחודים וחיבורים, הם התנהלו בעצלתיים, ושום משא ומתן רציני ואמיתי לא נצפה באופק. הניצחון של מרב מיכאלי בפריימריז צירף את מפלגת העבודה לדיירי הבית ונתן את האות לסוג של מסע ספיד-דייטינג שיימשך עד ערב ההדחה הראשון - ביום חמישי הבא בחצות.

הנה מדריך הצפייה לימים הקרובים:

לפי כל הסקרים, החיבור היחיד שיכול להפוך את המרכז שמאל לשחקן משמעותי ולתפוס את עמדת המפלגה השנייה בגודלה הוא בין יאיר לפיד ורון חולדאי, מה שמכונה "אורנים גדול". חיבור כזה, שיכול להביא למעלה מ-20 מנדטים, יפתח פער על גדעון סער וימצב את לפיד בתחרות ישירה עם נתניהו על ראשות הממשלה. כמו "כחול לבן" בבחירות הראשונות של 2019, זה חיבור שידרוש ויתורים על אגו ועל תנאים ומיקומים ברשימה, שיכול וצפוי להתרחש רק בישורת האחרונה.

חולדאי נכנס למירוץ כשבאמתחתו חלומות על ראשות הממשלה והובלת הגוש, ולא בשביל להיכנס כמספר 2 תחת לפיד, והוא לא בהכרח יוותר בשביל זה על עוד שלוש שנים בטוחות בראשות עיריית/ממשלת תל אביב. אבל, החלומות של חולדאי רחוקים מלהתממש במציאות. הישראלים הגיעה להישג שיא של שמונה מנדטים בסקרים אחרי הצטרפות אבי ניסנקורן בחודש שעבר, אבל מאז נחלשה בעקביות לעבר ארבעה מנדטים בעוד לפיד במגמת התחזקות.

יו"ר יש עתיד בילה את סוף השבוע בוושינגטון, בהתייעצויות קמפיין ואסטרטגיה עם יועצו האמריקאי מארק מלמן. לפיד ומקורביו הציבו עד עכשיו תנאים נוקשים למו"מ עם השחקנים האחרים, כמו הסירוב לשלב מפלגות אחרות אלא רק בהתמודדות ישירה תחת "יש עתיד" ופסילת מועמדים על רקע אישי. אבל כדי לעקוף בבטחה את סער ולתבוע את זכותו כמועמד להנהגת הגוש והמתחרה העיקרי של נתניהו, גם הוא יידרש לפשרות.

כדי להתחזק, גם בסקרים וגם במשא ומתן מול לפיד, חולדאי ינסה קודם כל לייצר חיבורים משל עצמו ולקוות שהם יביאו איתם את המומנטום המיוחל שיאפשרו לו לשמור על עצמאות. מיד לאחר הכרזת הניצחון של מיכאלי אמש, חולדאי מיהר לברך וקרא לה להתאחד איתו. השניים קיימו מגעים גם לפני הפריימריז, ובמערכת הפוליטית מעריכים שהמקום שלה כאשה הראשונה ברשימת הישראלים שמור ומובטח, השאלה היא באיזה מקום - ואיזה מקומות נוספים היא תדרוש לשריין לנציגי מפלגת העבודה שייבחרו בפריימריז לרשימה שיתקיימו בשבוע הבא.

אמש, בפעם הראשונה בשנה האחרונה, מפלגת העבודה עברה את אחוז החסימה בסקר חדשות 13. אם המגמה תימשך, עמדת המיקוח של מיכאלי במשא ומתן תתחזק והמחיר שלה יעלה. כמו מרצ ויש עתיד, למפלגת העבודה יש תשתית ארגונית שאפשר לבנות עליה קמפיין שטח ביום הבחירות וגם את האותיות "אמת" על הפתק, עם כל המטען הרגשי וההיסטורי שהן מעוררות בשמאל. לישראלים אין את כל זה.

שחקן נוסף שמבקש להתחבר לרשימת שמאל מתחדשת הוא עפר שלח, אך עד עכשיו קריאותיו ומגעיו עם חולדאי לא התקדמו לכדי הסכמות. אצל חולדאי חוששים, בין היתר, שברית עם שלח תקשה על חיבור עתידי עם לפיד, לאור משקעי העבר הלא רחוק בין השניים. לשלח יש גם יחסים קרובים עם מיכאלי, ולא מן הנמנע שייפתח ביניהם גם ציר שיחות מקביל. לשניהם יש אינטרס משותף - לשמור על עצמאות מלפיד ולא להיכנס תחת כנפיו בכל תנאי. מיכאלי שואפת להחיות את מפלגת העבודה והשמאל הקורס; "אורנים גדול" שלה יהפוך אותה לעוד ספיח במפלגת מרכז ויכול לשבש לה את המשימה.

מרצ, שיש לה בינתיים שרשרת חסינות ויציבה בכל הסקרים מעל אחוז החסימה, לא מתכוונת לעת עתה לקחת חלק ב"אורנים קטן" ובמיזם השמאל המתחדש. הניסיון המר מהחיבורים עם אהוד ברק ועמיר פרץ הותירו את המפלגה עם חכמת הניסיון, ועם רשימה היהודית-ערבית הם מאמינים שבסיס הבוחרים שלהם נאמן ואיתן. אבל אם בימים הקרובים ייווצר מומנטום אחר בשמאל שיגרע מהם קולות, הם עשויים לחזור לטווח הסכנה.

יו"ר כחול לבן, בני גנץ, היה הראשון לקרוא לכל מנהיגי המחנה להקריב את האגו לטובת איחודים וחיבורים, בנאום שנשא בכפר המכביה כבר לפני כשבועיים. רק שעד עכשיו, אף אחד לא נענה לקריאתו. לכחול לבן יש תקציב מימון בחירות נאה של כמה מיליוני שקלים שיכול לסייע לכל המפלגות, אבל רובם אף סירבו לגנץ פומבית וקראו לו לפרוש וללכת הביתה. גנץ בינתיים מתעקש שהוא לא מתכוון לעשות את זה, ושכחול לבן תרוץ עד הסוף גם באופן עצמאי. הוא צפוי לצרף אליו את איציק שמולי, שעזב את העבודה ברקע בחירתה של מיכאלי, ולנסות להשתלב בכל זאת ב"אורנים גדול" אם יתרומם ברגע האחרון. אם לא, עם 5-4 מנדטים רעועים ובלי חיבור רציני באופק, הוא מועמד רציני להדחה.

מצבו של גנץ טוב לעומת חברו לשעבר בקוקפיט, יעלון, שלא רואה אפילו את אחוז החסימה בסקרים. הוא עזב מקום בטוח אצל לפיד כדי לצאת להרפתקה עצמאית כושלת, והניסיון למתג מחדש את מפלגת תל"ם לא צלח. כעת, הוא צריך לחשב מסלול מחדש, ולנסות לעלות על הגל של אחד האורנים, רק במחיר נמוך הרבה יותר, לאור הערך האלקטורלי הכמעט אפסי שהסקרים נותנים לו.

עוד שחקן בודד, רק מרצון, הוא ירון זליכה, יו"ר המפלגה הכלכלית, שמכריז שוב ושוב שהוא לא בשוק החיבורים אלא מתמודד עצמאית עם האג'נדה הברורה שלו נגד שחיתות ונגד הון שלטון. זליכה עוד לא עבר באף סקר את אחוז החסימה, אבל הוא הכי מתקרב אליו, עם 3-2.5% מהקולות ברוב הסקרים. על הלא מחוברים והלא מתחברים מרחף איום זהה: כל חיבור אחר בגוש שייצר מומנטום או סחף של הצבעה אסטרטגית יכול למחוק אותם כליל.