פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נחשי הקריה התעוררו: הטעות הגדולה הראשונה של מר ביטחון החדש

      אצל גנץ לא יעבוד חשמלאי ביום כיפור, לא יוזמנו ארוחות שפים, לא יטילו את מימי הבריכה עלינו ולא יתעמרו בעובדים. אבל בשביל מה הוא היה צריך להכניס אורווה של סוסים טרויאנים פנימה?

      נחשי הקריה התעוררו: הטעות הגדולה הראשונה של מר ביטחון החדש
      צילום: אבי כהן, עריכה: תומר לוי

      קלמנט אטלי, שתקן מופלג שהיה סגנו של וינסטון צ'רצ'יל בממשלת האחדות הבריטית במלחמת העולם השנייה וניצח אותו בבחירות שבסופן, ליגלג על מי שפיקפקו ביכולתו להגיע עד לחוד הצמרת. ברגע של סיפוק מהצלחתו לגבור על המתנשאים מעליו, כתב על עצמו חמשיר שניתן, בשינויים המתחייבים, להעברה לבני גנץ:

      כינו אותו ברירת מחדל,
      "אמנם עמל, אך גם מזל",
      וכך היה לרמטכ"ל,
      אז למה לא ראש הממשל?

      השקה טובה הייתה אמש לספינת הבחירות של גנץ. היא אינה מלמדת בהכרח שיוביל אותה לחוף מבטחים, אך ההכנה השתלמה. בתוכן ובסגנון גם יחד, ניכרה השקעה מקצועית. כמפקד בכיר בצבא, היה גנץ עסוק במשימותיו מכדי לנוח ולהתרענן לקראת הופעות פומביות. זו היתה שגיאה: הציבור אינו רואה בעייפות הוכחה למאמצים הנעשים למענו. ההערה הופנמה; האזרח גנץ, לפחות עד שיחזור לשאת בנטל האחריות, משוחרר יותר, נינוח בעליל ועם זאת מודע למחיר כניסתו לזירה אכזרית של גלדיאטורים המכים זה את זה עד זוב מנדטים.

      בחירות 2019 - סיקור מיוחד בוואלה! NEWS:
      ברוך הבא לג'ונגל: הנאום שיצר סימני מצוקה בבלפור
      "דיבר הרבה, לא אמר כלום": נאום גנץ הסעיר את המערכת הפוליטית
      "עיניים יפות זה לא מספיק": אורלי לוי מדברת על גנץ

      השקת קמפיין חוסן לישראל בראשות בני גנץ, גני התעורכה, תל אביב 29 בינואר 2019 (ראובן קסטרו)
      מילים שאין מפורשות מהן. גנץ (תצלום: ראובן קסטרו)

      בניהול (מערכות), בניצול (הזדמנויות), בניתוח ובניצוח, בניסיון ובניקיון, בניראות ובניבזות (רק אם ממש צריך, נגד אויבים), בנימוס ובניצחון אין כמו בני. איך הוא ימשול? בנירמול המצב. ואיך הוא יגיע לראשות הממשלה? בניסים.

      מיץ פטל של הפוליטיקה הישראלית, מי שהתגרה בכל חיות היער במשחק ניחושים, היה לבסוף נועז למדי - הכול יחסי - בהתוויית מסגרת שכותרתה, "אני לא ביבי", ואולי אף "אני הכי אנטי-ביבי". אין מקום לדקדוקי הפילפולים של השאלה אם כתב חשדות לפני שימוע שווה ערך לכתב האישום שתחתיו לא יהיה נתניהו ראש ממשלה. גנץ אומר, במילים שאין מפורשות מהן, שנתניהו ומשפחתו השחיתו את המערכת ושחלקו לא יהיה איתם.

      מהיכרותו עם מי שהיה הפרקליט הצבאי הראשי בתקופתו כאלוף וקצת כרמטכ"ל, אביחי מנדלבליט, יכול גנץ לשער מה יחליט בקרוב מאוד היועץ המשפטי לממשלה (שבין השאר סגר, כפצ"ר, את תיק החקירה נגד אלוף פיקוד הצפון גנץ, בעניין מימון העברת דירה שאלוף אחר, ראש אכ"א, אישר לו בחריגה מסמכות). העשור של נתניהו בראשות הממשלה מסתיים בנסיבות פליליות והמחלוקת אינה מי יישב בממשלתו, אלא איך תורכב הממשלה הבאה ומי יעמוד, או יעמדו ברוטציה, בראשה. המספרים ידברו, אך עד אז גנץ מסמן יעד של מספר 1. לא שותף - יורש.

      לא מובן מאליו

      גנץ נהג נכון באמצו נימה של שאפתנות מצטנעת - לכוון הכי גבוה, אבל ללא גינוני שררה. שירות לציבור, המשך הצבא באמצעים אזרחיים. לא מיותר להזכיר, אחרי שלטונו המסואב של נתניהו, שהמועמדים בבחירות מבקשים מהמצביעים פיקדון יקר, הכוח להחליט על חייהם, ומבטיחים להם להתייחס אליו בתום לב, בשיקול דעת ואף בחרדת קודש. זה החוזה הבסיסי בין בוחר לנבחר. קורבנות השוחד, המרמה והפרת האמונים הם הישראלים כולם, גם חסידי נתניהו. תנו לבני לנצח. אצל גנץ לא יעבוד חשמלאי ביום כיפור כתכסיס להגשת חשבון פרטי בדיעבד, לא יוזמנו ארוחות ושפים ומלצרים, לא יטילו את מימי הבריכה על אוצר המדינה ולא יתעמרו בעובדים. פעם, טרום נתניהו, זה היה מובן מאליו.

      בנוסף לשחיתות, במוקד הבחירות עומדת למעשה סוגיית-על אחת: האם טוב לך? האם את/ה מרוצה ממצב המדינה?

      ישראלים רבים מדחיקים ומשיבים על כך בחיוב. אכול ושתה כי מחר לא נמות. זאת טיסת תענוגות ללא מחלקת תיירים, רק ראשונה ועסקים. הנוסעים הסמויים, למטה בקור עם הכבודה, אינם נחשבים. הקברניט הזחוח טס לתוך הר. כאן היה על גנץ להרעיש עולמות; הוא עדיין לא עשה זאת. אולי בהמשך, בחודשיים הבאים.

      השקת קמפיין חוסן לישראל בראשות בני גנץ, גני התעורכה, תל אביב 29 בינואר 2019 (ראובן קסטרו)
      אורווה של סוסים טרויאנים. גנץ ויעלון (תצלום: ראובן קסטרו)

      מצעו המדיני שגרתי, מרומז, נזהר שלא להרגיז. שוב גושי ההתנחלות. שוב ירושלים המאוחדת, מסכלת הפתרון - אלא אם זו עמדת פתיחה במיקוח. קצת בן-גוריון, בי-ג'י המקורי, שהמליץ להחזיר את כל השטחים חוץ מירושלים ומהגולן (גנץ לא סירב לזוז מהקו הנוכחי, רק לרדת מהמצוק המערבי), קצת תוכנית אלון, עם בקעת הירדן כגבול ביטחוני אך לא בהכרח מדיני. יוזמת השלום הסעודית כלא הייתה ושתי המדינות בנאום בר-אילן נזכרות רק לתפארת העקיצה. ישראל לפני הכול, בסדר, אבל מה זה אומר בשאלת שטחים תמורת שלום? שנסיגה מאובטחת היא לטובת ישראל, לא חלילה מתוך חמלה על הפלסטינים? התשובות יימסרו במועד אחר.

      אין לגנץ סיבה להחביא את עברו הצבאי. כך הרי נולד בסקרי דעת הקהל. לכן גם יעיל מצידו להשתמש בביצועיו כרמטכ"ל להדיפת מתקפות הליכוד על חלקו באחריות למאזן הרב-משמעי של "צוק איתן": אם יריביו טוענים שהדרג הצבאי אחראי לכשלונות, הרי שהוא גם זכאי לשבחים על הישגיו, כגון קרקפתו של מקבילו בחמאס, אחמד ג'עברי, התלויה על חגורתו. מכאן גם שנתניהו אינו מר ביטחון, אלא רק מר דיבורים. גנץ הוא-הוא השולף הקטלני ביותר במערב, ועוד ידו נטויה. נסראללה, היזהר, סולימאני, הישמר, בני ובוגי מחכים לך.

      יעלון הוא המשגה הגדול הראשון של גנץ. לא סוס טרויאני אחד, מפליטי הליכוד, אלא אורווה שלמה של ליכודניקים שהסתכסכו עם נתניהו אישית, לא רעיונית. ברור מדוע יעלון ומשורייניו נכנסים לחופה. מה גנץ מרוויח מהמהלך? פחות מאפס. הוא לא מרוויח - הוא מבריח.

      .

      גנץ לא יהיה שליט יחיד, אופיו אינו מתאים לכך ובשיטת המשטר בישראל חשובה הקבוצה. רצוי שיאמר שיהיה ראשון בין שווים ושהשרים שלצידו יהיו שווים מאוד, אבל לא ליכודניק ממוחזר כיעלון. המושבניק גנץ מילא את הדלי ובעט בו באותן נעליים גבוהות האמורות להגן מפני הנחשים בקריה.

      בשטות של צירוף יעלון, שהדביקה אנ-הפי אנד לסרט של גנץ, הועלתה באוב רוחו של יגאל ידין. כמו גנץ, נכנס הרמטכ"ל השני לפוליטיקה בשנתו ה-60, אך ידין המתין רבע מאה בין שיחרורו מצה"ל לבין הקמת התנועה הדמוקרטית לשינוי, לא ארבע בלבד. ההתפעלות הראשונית מידין התפוגגה כשהתאחד עם פוליטיקאים מנוסים ממנו, כמו שמואל תמיר. ד"ש רשמה הישג נאה, 15 ח"כים, לערך כמו גנץ בסקרים, אך ידין קיפל את תנאיו הראשונים, הסתפק בסגנות של ראש ממשלת הליכוד וקרס עד לבחירות הבאות. האיחוד בין "חוסן" ל"תל"ם" (אם יאחדו את "חוסן" עם "מגן" של השכן מראש העין, גל הירש, תוקם רשימת "רב-בריח") הוא ד"ש לד"ש. גנץ הוא אדם חביב ולבבי יותר משהיה ידין, ויומרני פחות ממנו. אמש ייצב את מעמדו כנכס פוליטי. אבל עוד שגיאה כזו - והירידה עלולה להיות תלולה