פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      מנצח אחד ביום, ואז מפסיד: בדרך לסגירת הרשימות, המפתח נמצא בחיבורים

      משולש הורוביץ-ברק-שפיר חילץ את מרצ מסכנת היכחדות ואת ברק מפארסה מביכה, והשאיר את עמיר פרץ ואורלי לוי מאחור. בימין ינסו עד הרגע האחרון להרכיב את הפאזל לרשימה אחת, אבל נתניהו, כהרגלו בוחש דווקא לכיוון שתי מפלגות. יכול להיות שהוא דווקא כן מכוון לממשלת אחדות?

      מנצח אחד ביום, ואז מפסיד: בדרך לסגירת הרשימות, המפתח נמצא בחיבורים
      סטילס: ראובן קסטרו, צילום: יותם רונן, עריכה: ליר שפיגלר

      בלילות הקיץ החמים שום דבר אינו קורה, מתי כספי שר, אבל מאז שנכתב השיר הזה ועד היום כמעט ולא היו בחירות קיץ בישראל, ובלילות הקמפיין - הרבה מאוד קורה. נפתלי בנט ואיילת שקד החליטו סופית על ההשקה המחודשת שלהם בתור איילת ונפתלי בפגישה לילית במוצאי שבת בצפון תל אביב, ובהמשך השבוע אנשיהם בילו את שעות הערב במשא ומתן עם ראשי איחוד הימין. השמאל גם העביר רצף של לילות לבנים בביתה של נעה רוטמן, שאירחה את אהוד ברק, ניצן הורוביץ, סתיו שפיר, עיסאווי פריג' ועוד מושכים בחוטים לשיחות מרתוניות שהניבו בסופו של דבר את "המחנה הדמוקרטי". בשבוע הקרוב להרבה פוליטיקאים (ועיתונאים, גילוי נאות) עוד יחסרו שעות שינה, שיוקדשו לניסיון לחבר עוד חלקים בפאזל ולקבל מפלט מאימת אחוז החסימה. בניגוד לשיר של כספי, במקרה שלפנינו השעון כן מתקתק - עד סגירת הרשימות ביום חמישי הבא בחצות.

      אלה ימים של פגישות ליליות קדחתניות, של מסיבות עיתונאים דרמטיות, והרבה מאוד סקרים שמעצבים את הלכי הרוח הציבוריים ומשפיעים על עמדות מיקוח במשא ומתן. הסקר החשוב מכולם - מה-9 באפריל - נשא עמו לקח חשוב, שמהדהד כמו טראומה עקשנית: בראש המערכת עומדות כיום שתי מפלגות גדולות שעשויות לשאוב את כל המנדטים ולהותיר כמעט את כל מי שמסביב בסכנת הכחדה. מאות אלפי הקולות שבזבזו בנט ושקד, אורלי לוי-אבקסיס, משה פייגלין ואחרים שלא עברו את אחוז החסימה הם מצרך יקר ערך, שיכריע את שאלת השלטון. לכן, צו השעה, שוב, הוא להתחבר, להתאחד ולהתייצב בפער יציב מעל גבול ה-4 מנדטים.

      בחירות חוזרות, איילת שקד, נפתלי בנט ומתן כהנא, הימין החדש 21.07.20 (ראובן קסטרו)
      מפגישה לילית למו"מ עם ראשי איחוד הימין. בנט ושקד (צילום: ראובן קסטרו)

      הלחץ הציבורי והפוליטי להציל את הקולות מלהיזרק לפח התחיל השבוע לעשות את שלו: משולש הורוביץ-ברק-שפיר יצר את "המחנה הדמוקרטי" וחילץ את מרצ מסכנת היכחדות ואת ברק מפארסה מביכה עם סיום טראגי. ברק ממשיך לקרוא לחיבורים נוספים, עם השם הלוהט של ציפי לבני שנישא בפי כל, עמיר פרץ מנסה לגייס עוד שמות ביטחוניים, וגורלו של איציק שמולי עוד עשוי להרעיד את עולמות השמאל - כך שייתכנו עוד חיבורים מפתיעים בימים הקרובים.

      במקביל, כנראה שעד הרגע האחרון, בנט ושקד, פרץ וסמוטריץ', ועוצמה יהודית, ינסו להרכיב את הפאזל בימין ולהחליט סופית אם הם רצים ברשימה אחת או שתיים. ונתניהו, כהרגלו בקודש, יבחש, כשהמטרה היא לסכל ריצה משותפת של מפלגת ימין דתי אחת בראשות שקד, שנואת הבית בבלפור, להבטיח את השריונים של עוצמה יהודית ולמנוע אובדן של מנדטים מימין בפח.

      ניצן הורביץ, סתיו שפיר ואהוד ברק במסע"ת - ישראל דמוקרטית ומרצ בעבקבות איחוד המפלגות, בית העיתונאים, תל אביב, 25 ביולי 2019 (ראובן קסטרו)
      שיחות מרתניות הניבו את "המחנה הדמוקרטי". הורוביץ, שפיר וברק (צילום: ראובן קסטרו)

      אלה ימים שבהם מניין המפסידים והמנצחים מתחלף חדשות לבקרים ובקצב מסחרר. ביום חמישי שעבר, דקות אחרי שפרץ הכריז על החיבור עם לוי-אבקסיס וגשר, הצייצנים הכתירו אותו כפוליטיקאי מבריק שחשב צעד אחד קדימה וסנדל את אהוד ברק לאבדון. פרץ היה מנצח לשעתיים בערך, עד שהתחיל לקבל סטירת לחי מהבייס על המחיר היקר מדי ששילם בעבור החיבור עם לוי-אבקסיס, ובעיקר על הווטו שניתן לה על כל חיבור נוסף. אבל הדלת שפרץ טרק בפני מרצ וברק דחפה אותם לחיבור. שבוע אחד עבר, והתמונה התהפכה: ברק, הורוביץ ושפיר הצליחו לשלב ידיים, וכופפו את היד של פרץ להיות על התחתונה.

      הסקרים של סוף השבוע מבשרים שהמשולש הורוביץ-שפיר-ברק הוא המנצח כעת: ההשקה של רשימת השמאל החדשה אופטימית וחגיגית - בין 9-12 מנדטים, זרקה את פרץ לאחור לאזור חמשת המנדטים. הלחץ בעבודה לחבור למחנה הדמוקרטי החדש אמנם נמשך, אבל הדלת הזאת נראית לגמרי סגורה. פרץ ינסה בשבוע הקרוב בכל כוחו לגייס עוד שם נוצץ אחד לפחות כדי לחזק את הרשימה ולבלום את המומנטום השלילי. בפעם הקודמת, אבי גבאי שלף את טל רוסו 48 שעות לפני סגירת הרשימות; לפרץ יש עד יום רביעי הבא, מועד התכנסות ועידת מפלגת העבודה לאישור הרשימה, למצוא את השפן שלו.

      תחושת ניצחון משולשת

      בפועל, המפץ כאן הוא לא באמת כל כך גדול. במהות - מדובר בחיזוק של מרצ בשמות מותגים חדשים ועריקה דרמטית ממפלגת העבודה, אבל לכל אחד מזרועות המשולש יש יד בתחושת ניצחון, גם אם היא ארעית, וכל אחד מהם מסיים את השבוע עם סימן וי. הורוביץ הצליח לשמור על המותג מרצ, ודאג לייצוג של כל חברי הכנסת הבכירים שלו במקומות הכי ריאליים ברשימה. שפיר, שמטיפה שנים להקמת "גוש דמוקרטי גדול", הגשימה את חלומה, מיצבה את עצמה כשחקנית פוליטית משמעותית ורצינית, שיפרה את מיקומה בפירמידה והתיישבה בעמדת הנהגה במקומה האידיאולוגי הטבעי, במרצ. וברק, שעשה אינספור טעויות פוליטיות בחודשים האחרונים שאיימו להוביל אותו לתבוסה משפילה ואת גוש השמאל המפוצל לכישלון היסטורי, מצא דרך לעשות אקזיט בכבוד ולהתיישב על הכיסא הסימבולי במקום העשירי. משם הוא עשוי להיות מוגן יותר מהדי פרשת הפדופיל ג'פרי אפשטיין.

      מאחורי הקלעים, ח"כ פריג' - והדלת שפתח להתנצלות של ברק בפני הציבור הערבי על מאורעות אוקטובר 2000 - שיחק תפקיד מכריע שסלל את הדרך לחיבור, מוכתר כמנצח נוסף, וגם יו"ר מרצ לשעבר זהבה גלאון היא אחת הטוענות לכתר.

      אבל זוהי רק תחילת הדרך. עוד רבות יסופר על צלעות המשולש הזה, ובמיוחד על הקשר בין ברק ושפיר; הורוביץ אולי שמר על המותג, אך בפועל, ברק כנראה יהיה זה שינהל את המפלגה. גם כשהוקמה כחול לבן בבחירות הקודמות כל הרביעייה הייתה במנצחים, והיום אנחנו כבר יודעים שלא כולם אוהבים את התוצאה המוגמרת. מה שיש בכחול לבן זה סרט נעורים לעומת מה שעשוי להתחולל במפלגה שבה יושבים הורוביץ, שפיר, יאיר גולן ותמר זנדברג, כשברק מנצח על כולם מאחור, וגלאון ואלדד יניב מאחורי הקלעים. איך אומרים? בהצלחה עם זה.

      עמיר פרץ ואורלי לוי מודיעים על איחוד - 18 יולי 2019 (מערכת וואלה! NEWS , קובי ריכטר/TPS)
      מנצח לשעתיים. פרץ ולוי-אבקסיס (צילום: קובי ריכטר/TPS)

      אלה ימים שבהם הכול אמת לשעתה, ואפילו לדקתה, ועד השבוע הבא הכול יכול עוד להשתנות. בצד השני, בימין, נתניהו עושה מאמצים גדולים מאוד דווקא למנוע את איחוד השורות, וככל שינקפו הימים הוא עשוי להתערב יותר ויותר כדי להשיג את מבוקשו. למרות הטראומה הצורבת של הבחירות הקודמות והשאיפה העילאית להשיג 61 לגוש הימין והחרדים בלי ליברמן, הוא עושה בציונות הדתית הפרד ומשול, ומעדיף ששקד ובנט ירוצו לצד איחוד מפלגות הימין ולא ביחד איתם. למרות שבפעם הקודמת רק 1,300 קולות הפרידו בין הימין החדש ובין אחוז החסימה, נתניהו מוכן לקחת את הסיכון הזה שנית, כדי למנוע אובדן קולות של ימין ליברלי שמסתייג מפרץ וסמוטריץ', וגם, ואולי בעיקר, כדי למנוע משקד לעמוד בראש רשימת ימין מאוחדת.

      בינתיים, נראה שהשמאל בכל מקרה עושה לו את העבודה. אמנם, הסקרים מראים כי ליברמן יציב כמו אבן ומונע הקמת ממשלת ימין-חרדים, אבל אפשר לזהות מגמה איטית של התחזקות של גוש הימין, והמהלכים של ברק פוגעים בגנץ וכחול לבן הרבה יותר ממה שהם פוגעים בביבי. הקולות המגמגמים של פרץ ולוי-אבקסיס בנוגע לישיבה בממשלת נתניהו גם מרחיבים דרמטית את טווח האפשרויות היצירתיות שהוא יוכל להשתמש בהם ביום שאחרי. ייתכן שזו אחת הסיבות שנתניהו מרשה לעצמו להתנגד כל כך לאיחוד בימין, בניגוד ללקח הפוליטי המתבקש מהבחירות האחרונות.

      ישיבת ממשלה, 14 ביולי 2019 (אתר רשמי , ידיעות אחרונות, אוהד צויגנברג)
      חלום ה-61 עוד רחוק. נתניהו (צילום: ידיעות אחרונות, אוהד צויגנברג)

      כרגע, בכל הסקרים, חלום ה-61 שימליך את נתניהו עדיין רחוק. אם אחת המפלגות מימין לא תעבור את אחוז החסימה, נתניהו יוכל להצדיק בפני הבייס הליכודי הקמה של ממשלת אחדות עם מפלגת העבודה או חלקים מכחול לבן אחרי הבחירות. ממשלה כזו תאפשר לו לקבל בברכה ובלי טרוניות את תכנית המאה של הנשיא טראמפ, שנמצאת מעבר לפינה, ואולי אפילו קרובה יותר ממה שנדמה. בשבועות האחרונים נתניהו עושה מאמץ לארגן מפגש כלשהו עם החבר הג'ינג'י מאמריקה, והחלו רחשים מחודשים על מועד פרסום תכנית השלום. אם היא תפורסם בסמוך לבחירות, היא עשויה לחזק את הלגיטימציה והלחץ הציבורי להקים ממשלת אחדות, להקל על גנץ, פרץ, ואפילו ברק לשקול מחדש את הפסילה האישית של נתניהו כשותף, ולחייב את נתניהו, "בלית ברירה", להיפרד לשלום מהברית עם הציונות הדתית, ולו רק לכמה חודשים - עד הגשת כתבי האישום.

      בפעם האחרונה שהיו בחירות בקיץ והלילות הפוליטיים היו טרופי שינה, ביולי 1984, זה נגמר באחדות בין הליכוד והמערך. אולי גם הפעם החום יתרום את חלקו.