"הבוחר הראשון בא", הכריז בחגיגיות יושב ראש ועדת הקלפי במחנה העולים ביפו וקם לכבודו של אדם כפוף וזקן לבן המכסה את פניו, תחת זרועו תיק של טלית ותפילין, ושפתיו לוחשות תפילה. כך התקבל המצביע הראשון באותה קלפי ביפו, בבחירות לאסיפה המכוננת של כנסת ישראל שנערכו ב-25 בינואר 1949.
כתב עיתון "דבר", צבי מננהיים, כתב כי הבוחר הראשון "היה מלא חרדת קודש". בצאתו מהקלפי הודה ל"יוצר בראשית", שזיכה אותו להיות המצביע הראשון לאסיפה המכוננת במדינת ישראל. אווירת הקדושה והחגיגיות שעטפו את אותן בחירות, הביאו כתשעה מכל עשרה בעלי זכות בחירה אל קלפיות ההצבעה ברחבי ישראל. "ברור שבהתחלה הייתה התלהבות גדולה מהפלא הדמוקרטי וכל אזרח רצה להשתתף", מסביר חוקר מדע המדינה, פרופ' ערן ויגודה-גדות מאוניברסיטת חיפה.
אם אותה השתתפות במעשה הבראשית הדמוקרטי של מדינת ישראל נראית מובנת מאליה, הרי שהעובדה כי ביום שני האחרון הלכו להצביע 71% מבעלי זכות הבחירה מרשימה יותר את ויגודה-גדות. "מדובר בשיעור הצבעה יפה שלא רואים ברוב המדינות בעלות מסורת דמוקרטית ארוכה יותר", הוא אומר. "נכון שיש גלים של עליות וירידות, אבל אף פעם לא ירדנו מ-63% הצבעה".
עוד בוואלה!
בין הסיבובים השני והשלישי של בחירות ספטמבר 2019 ומרץ 2020 הייתה עלייה של 1.2% בשיעורי ההצבעה. ויגודה-גדות סבור כי העלייה בשיעור ההצבעה הייתה בעיקר לנוכח פעילות מאומצת שהליכוד עשה, והתחושה שהוא נתן לתומכים שלו ש"הנה הוא עומד לנצח". לצד פעילות שטח טובה מאוד של הליכוד, הגורם הנוסף שהביא לעלייה בשיעור ההצבעה היה העלייה בקרב המצביעים הערבים. הוא הזכיר כי לנוכח משבר הקורונה, גם פחות ישראלים יצאו לחו"ל, מה גם שמדובר גם בתקופה בה ממעטים לצאת לחופשות משפחתיות.
גם ד"ר לירן הרסגור, חוקרת בבית הספר למדע המדינה באוניברסיטת חיפה, מצביעה על יציבות בשיעורי ההצבעה בבחירות לכנסת, יציבות שנעה בין 65% ל-70%. "המחשבה על חוסר עניין בפוליטיקה לא מדויקת. היה חשש שבפעם השלישית אנשים כבר לא יצאו להצביע, והנה - גם אם נמאס לו, הציבור דווקא התעניין, ויותר אנשים הלכו להצביע בהשוואה לשני הסיבובים הראשונים", אמרה הרסגור. "כשאנשים אמרו שנמאס להם מכך שצריך להצביע שוב, זה היה יותר כדי להוציא קיטור ולבטא מחאה ולא כאמירה שלא ילכו להצביע".
מאז קום המדינה ועד הבחירות לכנסת ה-15 ב-1999, שיעור ההשתתפות בבחירות לכנסת היה סביב 80%. אחר כך החלה מגמת ירידה, עד לשפל של 63.5% הצבעה בבחירות לכנסת ה-17 ב-2006. היה נדמה כי הציבור מתחיל להתרחק מהמשחק הדמוקרטי, ולהביע מיאוס תוך שהוא מצביע ברגליו ומתרחק מהקלפיות. ד"ר עמרי שמיר, בספרו "מהקלפי אל השוק: צרכנות פוליטית בישראל", מסביר כי "בדמוקרטיות רבות יש ירידה במידת האמון שרוחשים האזרחים לפוליטיקאים, ומתעצם גם הניכור שהם חשים כלפי המוסדות הפוליטיים והניצבים בראשם".
הוא מבהיר כי "כל אלו באים לידי ביטוי בנסיגה נמשכת הן באחוזי ההצבעה בבחירות הכלליות, והן במספר החברים במפלגות". לדברי ד"ר שמיר, "הליקויים בתפקוד המערכת הפוליטית ומשבר המשילות מהווים את הקרקע לצמיחתה של אנטי-פוליטיקה, הבאה לידי ביטוי בסלידה גוברת מהמערכת הפוליטית הממוסדת ומהעיסוק הפוליטי, ובדה לגיטימציה של שניהם".
בנוסף לכך, פוליטיקאים החלו להיתפס כמי שמונעים מאינטרסים אישיים וכבר לא מגויסים למען הציבור שבחר בהם. יותר ויותר פוליטיקאים החלו להיחקר ואף להיות מורשעים במעשים פליליים, וגם התקשורת הפכה נושכת יותר וצינית יותר, וחשפה את הפוליטיקאים במערומיהם. ישראל החלה לתפוס מקום של כבוד במדדי השחיתות, והציבור החל להתרחק מהשתתפות במעשה הפוליטי.
אלא שמגמת הירידה בשיעורי ההשתתפות בהצבעה נבלמה, ובשש מערכות הבחירות שב-2020-2009 אחוזי ההצבעה נעו בין 64.8% ל-72.3%. "הייתה שחיקה מסוימת, וכעת זה באזור סביר", סבורה הרסגור. לדבריה, "יש שחיקה בשיעורי הצבעה במדינות רבות, באופן כללי. אבל מגמת הירידה לא המשיכה ואנחנו רואים שציבור של צעירים רוכש הרגלי הצבעה ויוצא להצביע וזו בהחלט מגמה מעודדת".
ויגודה-גדות מסביר כי "תמיד יהיה ויכוח על השליש או הרבע שלא הולכים להצביע". הוא הוסיף כי "יש ציבור שמרגיש מיאוס, שאומר שאין טעם לצאת להצביע כי הכול יישאר אותו דבר, אבל למרות זאת שיעור ההצבעה בישראל הוא שיעור הצבעה יפה".
"מזהים מי צריך דחיפה להצביע ועושים את זה טוב"
אחת הסיבות הבולטות לעלייה באחוזי ההצבעה היא העלייה בשיעור ההשתתפות של המצביעים הערבים במערכת הבחירות הנוכחית. מדובר בכ-65% הצבעה, בהשוואה ל-49.2% באפריל 2019, אז לא השכילו הרשימות הערביות להתאחד. הפיצול גרם לכעס ותסכול בקרב המצביעים הערבים, שמחצית מהם לא הגיעו לקלפיות.
השפל העמוק ביותר בהשתתפות המצביעים הערבים במערכת בחירות בישראל היה בבחירות 2001 לראשות הממשלה בין אריאל שרון ואהוד ברק. הבחירות נערכו זמן קצר לאחר אירועי אוקטובר 2000, ובחברה הערבית התעלמו לגמרי מאותן בחירות. האירועים הקשים היו עבור רבים מאזרחי ישראל הערבים נקודת שפל ביחס המדינה אליהם. רק הקמת הרשימה המשותפת ב-2015, שליכדה את המפלגות הערביות לחזית אחת, החזירה את הבוחרים הערבים אל הקלפי.
בבחירות לכנסת ה-16 שנערכו בשנת 2003, היו שמונה חברי כנסת למפלגות הערביות. היום, עם 15 חברי כנסת, הן הכפילו את כוחן. לדברי הרסגור, "בחברה הערבית הייתה תמיד תת-הצבעה בהשוואה לממוצע הארצי, ובשנים האחרונות יש התעוררות ויותר מעורבות פוליטית". היא מוסיפה כי "כמובן שזה משפיע על עלייה בשיעורי ההצבעה הכלליים".
לאובדן הכוח של המסגרות המפלגתיות, שידעו בעבר לגייס ולהניע את המצביעים, יש כעת תחליף עדכני שמפצה על התפוררות המנגנונים הישנים ומחליף אותם. "המפלגות עושות עבודה חזקה מאד בתמרוץ בוחרים ונעזרות בתוכנות ייעודיות לכך", מסבירה הרסגור. "היכולת לטרגט את התומכים ולפלח את ציבור המצביעים גבוהה מאד. יודעים לזהות מי צריך דחיפה ועידוד ועושים את זה טוב מאד".
הרשתות החברתיות משמשות היום ככלי תעמולה יעיל ביותר. מפלגות יכולות לבנות מסד נתונים מדויק ביותר על קהל המצביעים, ומשתמשות בפייסבוק, ווטסאפ, אינסטגרם ורשתות חברתיות נוספות כדי להגיע אליו, ולהעביר לו מסרים שתפורים למידותיו. הכלי שזכה לפרסום בבחירות האלו היה אפליקציית "אלקטור", שבה השתמש הליכוד. מדובר במסד נתונים עצום, שבבסיסו פרטיהם של כל בעלי זכות ההצבעה בישראל. על בסיס הנתונים הזה מוסיפים עוד ועוד שכבות מידע על קהל המצביעים: תמיכתו במפלגה, מידת המעורבות שלו, ועוד. בעזרת מידע זה ניתן להגיע לכל מצביע תומך מפלגה ולהניע אותו לצאת להצביע.
לדברי הרסגור, "היום המפלגה לא צריכה סניפים ומחוזות, יש דרכים להגיע אל המצביעים באופן הרבה יותר ישיר ולדעת למצות טוב יותר את פוטנציאל התומכים". היא אומרת כי הליכוד עשו מאמץ אדיר כדי לשנע אל הקלפיות בוחרים במעוזי הליכוד. "במעוזי המרכז-שמאל די מיצו כבר את מאגר התומכים, והיה להם פחות אנשים שהם יכלו לתמרץ", הסבירה. "המאגר של האנשים שאפשר היה להוציא להצביע היה גדול יותר בגוש הימין, ושם ידעו טוב מאד איך להוציא את המצביעים אל הקלפיות".
גם ויגודה-גדות זיהה "פעילות אינטנסיבית שעשו בעיקר בליכוד". לדבריו, "בליכוד גם ידעו לתת תחושה ש'הנה, אנחנו עומדים להכריע את הבחירות'. בנוסף, אנשים יצאו להצביע כי רצו כבר להכריע ולצאת מהפלונטר שנוצר". הוא מסביר כי "החברה הישראלית הראתה שוב שהיא חברה מעורבת ולא חברה פסיבית. זה סימן טוב, כי זה מראה שלאנשים אכפת, וזה מסתדר טוב עם הפרופיל של הישראלי כאזרח שחשוב לו להביע את דעתו, לעתים בלהט עד כדי קונפליקט אלים, כמו שהיה במערכות הבחירות בשנות השמונים".
ויגודה-רמות מוסיף כי "היום זה קורה יותר במרחב הווירטואלי, שבו יש הקצנה של השיח. זה יכול להיות אפילו חמור לא פחות מאותה התלהמות שהייתה בשנות ה-80, ולהעיר שדים רדומים". לטענתו, "כיכר העיר עברה לרשתות וצריך לראות בשנים הבאות איך זה ישפיע".
עם זאת, שיעורי השתתפות גבוהים כל כך כמו במערכת הבחירות הראשונה בישראל כבר לא יחזרו על עצמם. אז דיווחו העיתונים על "ערות במספרים" לנוכח 86.9% הצבעה. באותו היום, כשהמצביעים הצטופפו בתורים לקלפיות בבחירות לאסיפה המכוננת, נכנסה לנמל חיפה הספינה "גלילה" ועליה 1,462 עולים שגורשו על ידי הבריטים למחנות בקפריסין. כעת, כשקמה המדינה, יכלו להגיע לחופי ישראל.
האונייה הריעה בצפירות שמחה, ואניות חיל הים שזה עתה הוקם, ליוו אותם וצפרו בחזרה. יום הבחירות תואר כ"יום חג". בעיתון "דבר" נכתב כי "המדינה ניצחה כי השתתפות הבוחרים הייתה רבה מאוד, גדולה מן המשוער".