הטור הזה נכתב, כמעט כולו, לפני הבחירות המקדימות במרצ, ולתוצאותיהן אין רלוונטיות לדברים שתקראו כאן. בין אם יאיר גולן היה מסיים את הבחירות הפנימיות כמנהיג מפלגת השמאל, ובין אם לא יצליח להיכנס לכנסת הבאה מהמקום החמישי שאליו הגיע, שלוש שנים אחרי שפרצה לחיינו, תופעת יאיר גולן היא משהו שאנחנו חייבים לתת עליה את הדעת.
למה חשוב כל כך לעסוק באיש הזה, יהיה מי שישאל. הרי פוליטיקאים שונים ומשונים היו לנו בכנסת לפניו, ויהיו גם אחריו. היו לנו פוליטיקאים חכמים יותר ופחות, חביבים יותר ופחות, היו מנומסים והיו מתלהמים, היו כאלה שהיה נעים לשמוע אותם מנמקים דעה, וכאלה שמעולם לא הצלחת להבין אם יש להם אחת כזו.
עוד בוואלה!
אז מה ההבדל בין כל אלה לבין יאיר גולן? שעל יאיר גולן לא צריך להסתכל כעל פוליטיקאי, אלא כעל מי שבצירוף נסיבות אחר, היה יכול לסיים בעוד כמה חודשים את כהונתו כרמטכ"ל של צבא ההגנה לישראל. ומהמקום הזה, ורק ממנו, צריך להתעמק באירוע הזה שבמסגרתו הגיע אדם, שאלימות מילולית היא התכונה הבולטת ביותר אצלו, וכל כולו בוטות והתלהמות וחימה שפוכה וחוסר שיקול דעת, להיות השני בחשיבותו בהיררכיה הצבאית שלנו.
"יאיר גולן התבלבל ושכח שזהבה גלאון היא לא האויב, אלא פוליטיקאית חשובה, אידיאליסטית מוערכת ומנוסה", כתבה לפני כמה ימים שלי יחימוביץ' בטוויטר. "הקמפיין שהוא מנהל נגדה מטונף, חסר עכבות ובניחוח שוביניסטי", הוסיפה. אבל זה בדיוק העניין.
אם מישהו חושב שאנשים אלימים משתמשים באלימות רק במזג אוויר מסוים ורק נגד יריב מסוים, באו הפריימריז במרצ ולימדו אותו כמה דברים על החיים. משום שנראה שבתפיסה של גולן אין הבדל בין הפלסטיני שהוא השתמש נגדו בנוהל שכן, לעמית סגל שמצייץ נגדו בטוויטר, ולזהבה גלאון חברתו למפלגה. שלושתם, כך מזהה המכ"ם של גולן, הם אויבים, ומהרגע הזה והלאה כל מה שצריך זה לכוון לעברם, ולירות.
ציוצים צורמים
בואו נתחיל מהשפה שלו. נוסחת ההפעלה של גולן - ממש כמו אותו ילד שצועק "קקי־פיפי", במגמה למשוך את תשומת ליבם של הגדולים - פשוטה. לעולם אל תגיד במילים מהוגנות, מה שאתה יכול לומר בשפה מתלהמת וברוטאלית, וגם אז, מוטב שתהרהר שנית לפני שאתה משגר את הטקסט שלך לאוויר העולם, שמא אפשר לחדד ולהקצין עוד טיפה.
אחת הדוגמאות הבולטות לשימוש בנוסחה הזו התרחשה כשהפוליטיקאי הטרי גולן, זמן לא רב קודם לכן קצין בכיר מאוד בצה"ל, עמד בשעת לילה ליד ביתו של בני גנץ, המיקרופון בידו, וכל כולו משדר חיפוש מהיר אחרי הדבר הכי קשה שיוכל להגיד עכשיו על יועז הנדל ועל צביקה האוזר, לפני ששיגר: "שני בוגדים עלובים, אופורטוניסטים פוליטיים מהסוג הכי נקלה". נסו לדמיין סיטואציה כזו עם גנץ, עם איזנקוט או עם גבי אשכנזי, ותגידו לי אם אתם מצליחים.
לכו לחשבון הטוויטר של גולן, וכמעט שלא תמצאו בו סתם ציוצים ניטרליים, כאלה שאין בהם שנאה או לכלוך או ניבולי פה כלפי מישהו. תוכלו למצוא שם ברכה על מדליית הזהב של אנסטסיה גורבנקו, והשתתפות בצער על פטירתו של א.ב. יהושע, אבל לא הרבה יותר מזה. עם ראש הממשלה לשעבר, בנימין נתניהו, גולן לא יכול סתם להתווכח, או להסביר שהוא טועה או גורם נזק. נתניהו, אליבא דגולן, הוא "מחלה ממארת", "המסית הראשי מקיסריה", "הנהנתן האפל מבלפור", "השקרן הסדרתי הרוצה לגרור את ישראל יחד עם בן גביר וחבורתו, לתהומות של שחיתות ולאומנות משיחית".
גם הליכוד, מפלגתו של נתניהו, איננה רק מפלגה שיש לגולן מחלוקת איתה. הליכוד הוא "גוף שקרני, מוסת ומסית... מפלגה אנטי ציונית שפוגעת בילדים של כולנו", "אנשים שלא עוסקים בטובת ישראל אלא בהרס ובטיפוח שנאה". רשימת המפלגה הזו לכנסת, כך בלשונו של גולן, "מלאה בעבריינים שטופי שנאה למערכת אכיפת החוק", ולפיכך היא "בשורה איומה ונוראה למדינת ישראל". לא פחות.
ובכלל, אליבא דגולן, כל מה שהליכודניקים רוצים זה לנהל את מדינת ישראל כמו "ארגון מאפיונרי". ממש כך. גם בכל מה שקשור לביביסטים, גולן לא יכול להסתפק בביקורת מנומקת. כדי להסביר את דעתו קל לו יותר לקבוע שהם "נחושים לשרוף את הבית, להרוס את הרקמה האנושית הישראלית, ולרצוח את הסולידריות". לא לפגוע בסולידריות. לא לפצוע אותה קל עד בינוני. "לרצוח".
מבחינתו של יאיר גולן, אין בישראל סתם ימין. כל הימין הוא "ימין קיצוני", "משיחי", "מסוכן", ו"לאומני". "לימין הקיצוני־משיחי ולימין הפופוליסטי־ביביסטי", הסביר באופן מנומק, "אין שום כבוד לחוקיה של ישראל. אין להם כבוד למדינה, למוסדותיה, לממשלתה הנבחרת, לבית מחוקקיה, לסמליה, או למשרתיה".
בהזדמנות אחרת הסביר שהימין הזה איננו אלא חבורה של "פורעים שפלים" שמשתמשת ב"אלימות בלתי נסבלת". בפעם נוספת, איבחן שמה שנשאר מהימין הישראלי זה "ביביסטים מוּנעי הערצה עיוורת או אופורטוניזם טהור, ולאומנים קיצוניים ומשיחיים". "הימין המשיחי", כתב, "עושה קמפיין בחירות שמבוסס כולו על אלימות, גזענות ועבריינות". שמחה רוטמן, בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר, כולם לשיטתו "מחרחרי דם". אורית סטרוק, שתמכה בישיבה בחומש, עשתה את זה, אם שואלים את גולן, "מתוך תקווה להגיע למלחמת גוג ומגוג".
אדגיש שוב, יאיר גולן איננו הפוליטיקאי הכי מתלהם וחסר שיקול הדעת שכיכב כאן. היו וישנם כאלה, בימין ובשמאל, דתיים וחילוניים, ערבים ויהודים. אף אחד מהם לא הגיע קרוב כל כך לתפקיד הרמטכ"ל. קחו את יאיר גולן שאתם מכירים היום, שימו אותו על הכיסא של אביב כוכבי, לא משנה אם אתם נמצאים בשמאל או בימין, ותגידו לי אם אתם מצליחים להירדם עם זה בלילה.
אמירות לא אפויות
יש לו, לגולן, בעיה קשה עם השוואות ועם דימויים, ולא, אני לא מתכוון רק לנאום התהליכים ההוא, כשהסתכל על החברה הישראלית ונזכר בגרמניה ההיא. לאחרונה הוא פרסם סרטון, שליווה את הקמפיין שלו להנהגת מרצ. הסרטון נפתח בסיפורי מה שעשה למען ביטחון ישראל. "הצלקת הזו", הוא מציג את זרועו, "זה מכדור של מחבל בג'בל סוג'וד". "אז מה אתם חושבים", הוא ממשיך ושואל, "שעמית סגל ואיתמר בן גביר מפחידים אותי"?
ואתה מסתכל על האיש הזה, ומנסה להבין. עמית סגל ירה עליך? איתמר בן גביר אויב שלך? העיתונאי מחדשות 12 והמחבל מלבנון נמצאים אצלך על אותו סרגל רק בגלל ששניהם התמודדו איתך? ביום השואה בשנה שעברה - כן, שוב יום השואה - צייץ גולן: "מול הרשע אסור לשתוק. זה הלקח שלי מיום השואה. בכל פעם שנציגי מפלגת הגזענות והחשיכה 'הציונות הדתית' יעלו לדבר בכנסת, אצא מהמליאה. לא יתכן, שאנו, שסבלנו מרדיפות לאורך מאות שנים, נרדוף אחרים. 'אור לגוים וחברת מופת' - זה לא יקרה כל עוד סמוטריץ' ובן גביר מצויים בחיים הציבוריים שלנו".
נחדד: הנאצים שרפו אותנו בתאי גזים ורצחו שישה מיליון יהודים, ומה שסגן הרמטכ"ל לשעבר למד מכך, זה שצריך לצאת מהאולם בנאום של סמוטריץ'. או במילותיו שלו: "זה הלקח שלי מיום השואה". ואם אנחנו כבר בעניין של שיקול דעת מעט לקוי, כדאי לחזור אל אותה שיחה שלו בפני תלמידי בית ספר בנשר, כשאחד הילדים, רז שמו, הציע לנקוט מול הפלסטינים במדיניות של "יעשו בעיות - ניתן להם בראש, יישבו בשקט - יקבלו יחס טוב". "אני אומר לכם דבר פשוט", השיב גולן מול חבריו ההמומים של הנער: "רז מסוכן לביטחון ישראל".
רוצים עוד דוגמה לשיקול דעת עקום, ובעיקר לתפיסה ילדותית של מהי מדינה ומה תפקידה? ובכן, יאיר גולן אוהב לסנוט בסמוטריץ', ששירת שירות מקוצר בצה"ל, ובשמחה רוטמן, שהיה מש"ק דת. נכון שזה קצת מצחיק כשברשימה שלך נמצאים ערבים שלא תרמו למדינה דבר, לא בשירות צבאי ולא בשירות אזרחי, וכשבראש הרשימה שלך עומד אדם שאת שירותו הצבאי עשה בגלי צה"ל, אבל עדיין מדובר בהערות לגיטימיות.
לפני כמה ימים, הוא הלך עם הקו הזה כמה צעדים רחוק מדי, כשהסביר בגלי צה"ל לדוריה למפל ולאודי סגל מה הוא חושב על הנוכחות הישראלית בקבר יוסף, והבהיר ש"זה הזיה מטורפת, הייתי שם הרבה מאוד פעמים, זה מופרע. רק לחשוב שחיילי צה"ל יכולים להיהרג כדי לאבטח קבוצות חרדים שאפילו לא משרתים בצבא". עזבו את היותו של קבר יוסף אתר יהודי, וגם את העובדה שהסכם אוסלו הכיר בכך. בואו נתרכז ברדידות המחשבה ובחוסר ההבנה הבסיסי של גולן, בכל מה שקשור לשאלה מהי מדינה ומה אחריותה כלפי אזרחיה.
נתעלם מטענת השקר, ונניח - רק לטובת הדיון - שבאמת כל הנכנסים לקבר יוסף אינם משרתים בצה"ל. באיזה עולם ההיתר לכניסה לאתר כזה או אחר, או המחויבות של המדינה לאבטח אזרחים כאלה ואחרים, תלויים בהצגת אישור מוקדם שלהם על שירות בצה"ל? ואולי, לפי הגישה הזו, יכריז מפכ"ל המשטרה שהוא מוציא את אנשיו מהיישובים הערביים, משום שהוא לא מוכן לסכן אותם כדי לספק להם ביטחון, כל עוד הם לא משרתים בצבא? ובכלל, למה לעצור שם? למה לא להסיר כליל את האבטחה הצבאית מהעיר החרדית ביתר עילית? כמה אנשים שם שירתו בצה"ל? עם יד על הלב, אפשר שלא להיבהל מהמחשבה שאיש כזה, עם תפיסת עולם כזו, היה חבר בפורום המטה הכללי?
טוב, תגידו, אולי זו הייתה פליטת פה לא מכוונת. אז זהו, שלא. משום שזו לא הפעם הראשונה שבה גולן סבר שיש כאן אזרחים, בדרך כלל מדובר בכאלה שלא נמנים עם המחנה הפוליטי שלו, שלא ראוי להעניק להם שירותים בסיסיים.
בימי הקורונה הוא צייץ בטוויטר ש"אם יש חסידויות שלא מצייתות לחוקי המדינה, אולי כדאי שהמדינה תפסיק לתת להם שירותים מסוימים כמו למשל בריאות בימי קורונה". במילים אחרות, אם האדמו"ר מאפשר להשאיר תלמודי תורה פתוחים, אז כדאי לשקול למנוע טיפולים רפואיים מילדי החסידות שלו. אם תינוקות של בית רבן בחרו באדמו"ר כזה, שיישלמו את המחיר הבריאותי.
גולן חטף על הציוץ הזה מקלחת של צוננין, ומיהר למחוק אותו, עניין שהפך אצלו לריטואל. קלות הדעת של האיש, והמהירות שבה הוא פולט אמירות לא אפויות, הביאו אותו שוב ושוב להסיר ציוצים ששיגר ללא מחשבה. פעם הוא כתב על אופיר אקוניס שראשו נמצא בתוך "ישבנו של נתניהו", ונוכח הביקורת מחק את הציוץ והעלה אותו מחדש כשהישבן הופך ל"מקום מוצנע". בהזדמנות אחרת, צייץ ש"50% מהתחלואה במערכת החינוך מקורו בחברה החרדית, ועוד 15% הוא מצפון הארץ - נוסח מכובס לחברה הערבית", ומייד כשנזכר שבניגוד לחרדים, ערבים הם אנשים שהמפלגה שלו צריכה, מיהר למחוק ולפרסם חדש, הפעם בלי הערבים.
והינה עוד ציוץ שנמחק. זה קרה במהלך כינוס פורום השואה הבינלאומי, כשלישראל הגיעו באירוע נדיר עשרות מנהיגי מדינות, בהם ארבעה מלכים, נשיאי גרמניה, צרפת ורוסיה, סגן נשיא ארה"ב ועוד. העומס על הכבישים היה, מטבע הדברים, גדול, ומה שהיה הכי חשוב לגולן לצייץ ביום הזה, זה ש"האזרח נרמס, אף אחד לא סופר אותו. הכול תקוע. אין תקווה בפקק. כמה סמלי. מחר נחזיר את התקווה". כשהביקורת לא אחרה לבוא, גם הציוץ הזה הוסר.
תמיכה מהבדואים
לא רק על ציוצים ילדותיים נמהרים נאלץ גולן להתנצל, אלא גם על שלל אמירות. "משטרת ישראל בעמונה לא נקטה באלימות מופרזת", אמר מי שהיה מפקד המבצע אז, "... אני גאה בזה שאריה אלדד חטף מכות". עזבו את זה שנוכח הסרטונים ונוכח שורה של פסקי דין, מביך לטעון שהמשטרה פעלה בעמונה כראוי. עזבו גם את זה שלהגיד שאתה גאה בכך ששוטרים היכו חבר כנסת, זה באמת תחתית החבית. אבל איך לעזאזל, אדם שחי בשלום עם אלימות של משטרה, מכהן במפלגה שזכויות האדם מככבת אצלה במקום גבוה במצע? הרי זה משהו שאי אפשר להמציא.
ועוד לא הגענו להגדרה שלו את תושבי חומש כ"תתי אדם", הגדרה שגם ממנה חזר בהמשך כשאמר עליה שהייתה "לא מוצלחת".
אז כן, אפשר להסתכל בחיוב על מי שמוכן להתנצל ולחזור בו כשהוא מועד בלשונו, אבל מי שצריך לחזור בו כל כך הרבה פעמים, ראוי שישאל את עצמו אם הכל בסדר אצלו, ואם הוא לא נדרש לטיפול עמוק קצת יותר מעוד מחיקה של ציוץ.
כך או כך, מעט אחרי שכינה את תושבי חומש "תתי אדם", וטען שהם עבריינים ואלימים, הגיע גולן למפגש עם הבדואים בנגב. זה היה רגע אחרי שבדואים יצאו למחאה אלימה בעקבות נטיעות קק"ל, והתפרעו, וזרקו אבנים על אזרחים תמימים, ופגעו בחפים מפשע, ושרפו מכוניות, והניחו סלעים על מסילת הרכבת.
שם, אצל הבדואים, התברר שיש מקרים שבהם לסגן הרמטכ"ל לשעבר יש פחות בעיה עם עבריינות ועם פריעת חוק. "העצורים - צריך לשחרר אותם", קרא לקול מחיאות הכפיים של מארחיו, כשהוא מבטיח לסייע להם. השבוע, אגב, הודו לו הבדואים על התמיכה הזו, בקלפי.
וכמו ששמירה על החוק היא עניין שנתון לשיקול דעת, ככל שמדובר בגולן, כך גם החלטות בג"ץ. שהרי תודו שדי מצחיק לזהות את מי שכינה לאחרונה את צה"ל "צבא כיבוש", עם מי שהסביר לא מכבר בגאווה כיצד הפר חמש פעמים את פסיקת בג"ץ שאסרה להשתמש בפלסטינים במסגרת "נוהל שכן".
לפני כמה שבועות נסע גולן עם צוות של ערוץ 13 ליצהר, והסתובב ביישוב כמו פרובוקטור שהגיע לעצבן את המקומיים, בתקווה שאלה יריבו איתו מול המצלמה. זה לא משהו שאיש לא עשה לפניו, אבל שוב, כשמסתכלים על האיש שמחפש ביצהר בצהרי היום צעירים שהם פוטנציאל לקטטה טובה, אתה מזהה שם הכל חוץ מאלוף בצה"ל עם שיקול דעת. "זו הפוליטיקה", הסביר שם בהמשך לתמר איש שלום, כאילו היה גרסת גיל 13 של איתמר בן גביר. "לפעמים אתה צריך לעשות פרובוקציה, ולפעמים פרובוקציה יוצאת לך... וזה משרת את המטרה".
יותר מפעם אחת נראה היה שגולן חבר בקבוצה שמשוכנעת שהיא בנתה את המדינה בעצמה, לבדה, בעשר אצבעותיה, בטרם הגיעו כל מיני זרים ודרכו לה על השטיח בסלון בלי לבקש רשות. אחרי שעמית סגל הזכיר את נאום התהליכים שלו, השיב לו גולן בטוויטר: "אני וחבריי, אלה שבאמת בנו את הארץ הזו, ואלה שבאמת נלחמים עליה ובונים אותה גם כיום, לא ניתן למשיחיים כמוך להשתלט על סדר היום".
כשקראתי את הדברים, תהיתי, ביני לבין עצמי, איך מקטלג יאיר גולן אנשים כמו אבא שלי, שהיה מראשוני חטיבת גולני, וחרש את אדמת הארץ הזו הרבה לפני שגולן נולד. תהיתי גם, נוכח שלל ההתבטאויות שלו, מה הוא חשב על צעירים דתיים כשאלה שירתו תחת פיקודו? שהם משיחיים? שאסור לתת להם להשתלט על סדר היום? שהם לא באמת בנו את הארץ הזו ונלחמו עליה כמוהו?
הרי האנשים האלה, שהוא מדבר עליהם כאילו היו שטן - אנשי הימין והציונות הדתית והמתנחלים, אלה שהוא מגדיר אותם "מסוכנים" ו"לאומנים" ו"משיחיים" ומה לא - לחמו איתו עד אתמול כתף לכתף. הם היו המפקדים שלו, והפקודים שלו. הם סיכנו את נפשם לצידו, והוא את נפשו לצידם. כשדיברו על ערך הרעות הם התכוונו אליו, והוא - אני מקווה - אליהם.
האם יכול להיות שמה שהוא חושב עליהם כיום, הוא חשב עליהם גם כשהם סחבו איתו את האלונקה? אני רוצה להאמין שלא. אני מוכן להמר שגולן זיהה שהאלימות המילולית והשנאה מביאות קולות, ומהרגע שבו דרך בפוליטיקה, הוא בחר לאמץ אותן כדרך חיים.
אני מכיר אנשים ששירתו איתו. הם מדברים בשבחו. מספרים על לוחם אמיץ. על פטריוט. על מפקד שהוא דוגמה אישית. העובדה שבכל השנים הללו - שבהן טיפס יאיר גולן במעלה הדרגות, כמעט עד לקצה הפירמידה - איש בצה"ל לא זיהה את היאיר גולן השני, האלים, השונא, המתלהם, גס הרוח, קל הדעת, שנמצא שם כל הזמן ומאיים לפרוץ החוצה בשעת הצורך - היא שמטרידה אותי יותר מכל.