השבוע הראשון לקמפיין הבחירות אחרי סגירת הרשימות נראה כמו קטטה מרובת משתתפים שאיש אינו מבין מדוע פרצה. זה היה השבוע שבו הוסרו הכפפות, והמפלגות התחילו לתקוף זו את זו גם בתוך הגושים עצמם. עוד לא ברור אם יהיה המשך לקרב העקיצות בין נתניהו לבנט מאתמול, אבל בגוש המרכז-שמאל נראה שההחלטה להתקוטט היא מודעת. מרצ, למשל, העומדת על חמישה-שישה מנדטים בסקר טוב, ממקדת את כל המאמצים שלה במתקפה על הרצוג כדי ליצור ממנו בידול מספיק חזק שיבטיח כי המפלגה תעבור את אחוז החסימה. מהצד השני של אותו הגוש, גם לפיד תקף השבוע חזיתית את המחנה הציוני בפייסבוק. הנחת הבסיס שלו היא כי הרצוג, אם לא ינצח בבחירות, ידהר לממשלת נתניהו- חרדים כדי להימלט מאימת ועידת המפלגה, שבה תעלה בוודאי הדרישה לקיים פריימריז לכיסא היו"ר.
הסיכוי של לפיד לקבל הזמנה לממשלה כזו נראה נמוך למדי. אפשר לומר שהוא מתכונן היטב לתפקיד יו"ר האופוזיציה, בתקווה לקבל כך מעמד ציבורי שיאפשר לו להתמודד בעתיד על ראשות הממשלה. בבית היהודי, מנגד, מלקקים את פצעי פרשת אוחנה, שהותירו, על פי הערכות במפלגה, נזק של כשני מנדטים וחצי, וגרמו לבנט וחברי הסיעה להוריד השבוע פרופיל. בשבוע הבא זה ישתנה. "הירידה נבלמה. עכשיו הגיע הזמן להחזיר את המנדטים", אומר בנט. במפלגה מתכננים להעביר הילוך ולחזור לקמפיין "בנט או ציפי", במקביל לסיורי שטח אינטנסיביים. הרציונל שמנחה את יו"ר הבית היהודי הוא שנתניהו בכל מקרה ירכיב את הממשלה הבאה. "השאלה", הוא אומר, "היא למי הוא יתקשר בעשר ודקה, אחרי פרסום מדגמי הטלוויזיה, ואת המסר הזה אנחנו נחדד".
בחירות 2015 - כל הכותרות:
סקרי עיתוני השבת: הליכוד והמחנה הציוני ראש בראש
כחלון על נתניהו: "הבטיח יונה, קיבלתם זית"
מיכאלי פרסמה הצהרת הון: שוויה מוערך בכ-1.6 מיליון שקלים
והרצוג ולבני עצמם? הם פוזלים לכיוון המרכז. אתמול הודיעו כי גם "המחנה הציוני" יתמוך בפסילה של חנין זועבי וגם בפסילה של ברוך מרזל. נראה כי השניים מנסים להתנער מהרשימה המאוחדת הערבית, מחשש שהדיבורים על האפשרות שהמפלגה תישען על קולות הערבים כממליצים בבית הנשיא ביום שאחרי הבחירות תבריח מצביעי מרכז וימין. ההיגיון ברור: לפנות מהשמאל לכיוון המרכז בתקווה להצליח לקושש מספיק קולות ולסיים כסיעה הגדולה ביותר באופן שיאפשר לו לקבל מנדט מהנשיא. אגב, ב-2009 כבר תמכה העבודה בפסילה של רע"מ-תע"ל ושל בל"ד. למהלך ההוא לא הייתה כל השפעה מבחינת גיוס מצביעים.
שיתוף פעולה מפתיע
יותר מבקרבות מבחוץ, עסקה מפלגת העבודה השבוע בקרבות פנימיים. היא מעולם לא דגלה בעיקרון הראשון בפוליטיקה לכבס את הכביסה המלוכלכת בבית, ונראה כי האיחוד עם התנועה לא שינה באופן מהותי את ההרגל הזה. השבוע האחרון חשף מפלגה עמוסה באגו ובעלת מטה מסואב ומלא באנשים, ללא היררכיה מסודרת. "אתה יכול לעבור במקרה במסדרון, להיתקל בכמה אנשים, ופתאום לגלות שאתה משתתף בישיבה הכי חשובה של הקמפיין", הדגים השבוע אחד מאנשי המטה את חוסר הסדר שבו מתנהלים הדברים. הקרבות בין מנהל המטה, שמעון בטאט, ליו"ר המטה, איתן כבל, גרמו נזק לעבודה השוטפת ונפתרו רק לאחר שכבל פיטר 17 מראשי המטות שמינה בטאט. במקביל, בכירי המטה חלוקים ביניהם על דרך ניהול הקמפיין. הצד האסטרטגי טוען שעל הקמפיין להיות ממלכתי, ואילו הצד הפוליטי דוגל בקמפיין "כסאח" שיראה שהמפלגה מעוניינת להילחם על השלטון. כל אלה הם עוד חילוקי דעות בגדר הסביר.
עם זאת, אירוע הצגת הקמפיין הכלכלי של המפלגה חשף חילוקי דעות מהותיים הרבה יותר, כאלה הנוגעים לדרך בניית הרשימה. רבים במחנה הציוני לא באמת השלימו עם הצנחתו של פרופ' מנואל טרכטנברג לתפקיד הסמכות הכלכלית העליונה במפלגה, והעלו את השאלה למה מלכתחילה היה צורך בהבאתו. למפלגת העבודה היה נכס משמעותי מהקדנציה היוצאת בדמות סתיו שפיר, שצברה אשראי ציבורי רב בעבודה סיזיפית בעבודת הכספים. במקום להציב אותה, יחד עם עמיר פרץ ושלי יחימוביץ', איציק שמולי ומיקי רוזנטל, בחזית הקמפיין הכלכלי, ביקשו מהם להישאר בבית בזמן מסיבת העיתונאים (כך לפי הגרסה הרשמית שמסר הרצוג). נוסף על כך, טרכטנברג נתפס בעיני רבים במפלגת העבודה כנאו-ליברל, האיש שהוועדה בראשותו מסמסה את המחאה החברתית של 2011. כמה פעילים אף הופיעו באירוע הצגת התכנית הכלכלית וביקרו אותו בפומבי. אם מצרפים לזה את קריאות הבוז מהשבוע שעבר, ניכר שכבר היו במפלגה קבלות פנים יפות יותר.
עם או בלי קשר לכך, שיתוף הפעולה בין עמיר פרץ לשלי יחימוביץ' הולך ומתהדק. מי שעד לפני חודשיים נחשבו לאויבים המרים ביותר בפוליטיקה ולא החליפו ביניהם מילה כמעט שנתיים, שומרים כעת על קשר רציף. היום, לדוגמה, יחנוך פרץ את "המטה למשימות מיוחדות" בדיזנגוף סנטר. להשקה יגיעו כמה מועמדים, ובהם גם יחימוביץ'. פרץ הסביר כי המטה הוא מטה עצמאי, שיעסוק במשימות הסברה וישתתפו בו, בין היתר, עוזי ברעם, יולי תמיר וניסים זווילי. המטה גם ירכז את נושא עולי צרפת, וקיימת אפשרות שגם נושא הנכים ייכנס לתחום אחריותו של פרץ. ובכל זאת, אם לחזור לעניין הסיאוב וחוסר התיאום, לא ברור מדוע מטה בחירות צריך לשכור עוד מטה קטן שישב במקום מנותק ממנו ויפעל באופן עצמאי.
מערכת בחירות הסובלת מהפרעת קשב
עימות הטוויטר הביזארי שהתפתח אתמול בין בכירי הפוליטיקאים בארץ הוא רק הביטוי החיצוני, המזוקק, לקרב רחב יותר הקרב על סדר היום. יש משהו יפה בטוויטר, והוא הצורך להעביר כל טיעון ב-140 תווים. האילוץ הזה הוליד אתמול קרב סיסמאות מאלף: "אם נפסיד מנדטים, השמאל עלול להרכיב את הממשלה", צייץ נתניהו. "לא נכון ולא יהיה", השיב בנט. "תתעסקו ביוקר המחיה", התערב כחלון. "זה אנחנו או הוא", הגיחה לבני.
הקרב הזה הדגים שוב עד כמה לא ברור על מה בעצם הבחירות האלה. יכול להיות שזה נעוץ בעובדה שחלפו רק שנתיים מאז הבחירות הקודמות, וקשה לעורר עניין בציבור ששבע, בצדק, מהבטחות לא ממומשות. ואולם, הבחירות לכנסת ה-20 נראות עד כה בעיקר כמו קרב של סרטונים ביוטיוב ולא כמו ויכוח רעיוני בין מפלגות. דוגמה לכך היא התכנית של לפיד למלחמה בשחיתות. עד שכבר יש רעיון מהותי כלשהו, תכנית למלחמה בשחיתות (לא ניכנס כרגע לעובדה שלפיד עצמו התנגד או נמנע מלקדם בקדנציה החולפת רבות מההצעות שהוא מעלה עכשיו), יו"ר יש עתיד בוחר להציג אותה באקט פופוליסטי מאין כמוהו בפתח כלא מעשיהו, כאילו מדובר היה בתפאורה להצגת תיאטרון. דוגמה נוספת היא ראש הממשלה נתניהו, שכבר כיכב בהצלחה לא מבוטלת מאז פתיחת הקמפיין באי אילו סרטוני גנון וסרטוני בייביסיטר, אבל טרם מצא זמן לדון עם חברי סיעתו בגיבוש מצע לליכוד. ואין לשכוח את מרצ עם הריקודים והצ'ייסרים, וכמובן את הבית היהודי, שמתפקדת בקמפיין הזה בראש ובראשונה כמשרד הפקות, או את אביגדור ליברמן, אביר חופש הביטוי, שהדבר המרכזי שבו התעסק בשבוע החולף הוא חלוקת הגיליונות של "שארלי הבדו".
העובדה שהפוליטיקאים מציעים לנו גימיקים במקום מהות מעידה על זלזול בבוחרים ועל הנחת היסוד הסמויה שעומדת בבסיס הקמפיינים, שלפיה הציבור לא באמת מתעניין במצע או בתכניות ומצביע בעיקר לפי הדימויים. זו הסיבה שמערכת הבחירות הזו סובלת מהפרעת קשב. נתניהו רוצה להמשיך ולהיות המנהיג החזק, הרצוג ולבני מציגים את "ההנהגה המשותפת", כחלון רוצה להיות הלוחם בטייקונים, בנט
"לא מתנצל" ולפיד "נלחם על המדינה". רוצים להבין לעומק למה הם מתכוונים שהם אומרים ש"חשוב לקדם את התחבורה הציבורית" או ש"חייבים לחזק את מערכת הבריאות הציבורית"? כנראה שאין מנוס מלהמתין ל-18 במרץ.
לכל הטורים במדור "סיעת יחיד"
לפניות לכתב: omri_n@walla.net.il